לראות סרט שבסוף שלו המשפחה מתאחדת והבת מוצאת את האבא והוא את האמא וכולם מאושרים 

ולחשוב שאצלי זה אפעם לא יקרה..ככה זה כשהאבא חושב שהוא המפקד ואני ואמא שלי החיילים שלו

עזרתי לו? מעולה אני יקבל יחס טוב עד שמשו שאני יעשה ירגיז אותו ופתאום כאילו לא עשיתי כלום בשבילו

איך אפשר לחיות נורמלי כשמגיל 9 הדבר היחיד שעובר לי בראש זה איך אני עוזב את הבית? שאני בוכה 

בגיל 11 לאמא שלי שתשלח אותי לאימוץ כי נמאס לי.. שאני פוגע בעצמי כי אני כבר לא יכול לסבול את 

ההתנהגות של אבא שלי? שעד גיל 18 לא הייתה לי עצמאות ועד שלא ברחתי מהבית פעמיים כלום לא השתנה

וגם אחרי זה זה היה רק לתקופה קצרה..לחיות בפחד ולהסתיר כל דבר כדי לא לקבל צעקות ואיומים לעשות מה 

שהוא אומר כדי שאחרי זה אני יוכל לבקש ממנו שילווה לי 20 שקל כדי לצאת עם חברים..לחיות עם ביטחון עצמי

ששואף למינוס 200 וכלפי חוץ להיראות בדיוק הפוך..לנסות להתחבר לכולם כדי להרגיש שאני שווה משו..

לשמוע מגיל קטן שאני לא שווה כלום ושאני אפס ושאני לא יגיע לשום מקום בחיים ואז אחרי כמה שנים 

כשהחלטתי לתפוס אומץ ולהראות לו שהוא טועה פתאום לשמוע ממנו כמה אני חכם ומוכשר ומוצלח וכמה הוא גאה בי

לחיות תמיד בפסימיות כי נמאס להתאכזב מדברים לא להאמין בעצמי כי תמיד התרגלתי שאני הלא מוצלח במשפחה

ללכת עם אנשים לא הכי נחמדים רק כדי להרגיש שווה ואז להצטער עלזה כשמתחילים המעצרים והחקירות

לקום כל בוקר בהרגשה של עוד יום מהגיהנום הגיע ולהתפלל שהלילה יגיע כמה שיותר מהר ושיהיה לי כסף לשתייה 

שטיפה תשכיח את המצב..

ולחשוב שהסרט הזה גרם לי להצליח להיפתח ולכתוב את מה שאני מדחיק כ"כ הרבה שנים...

http://www.youtube.com/watch?v=V4dr5z-TbKY