בצמתים הגדולים בחיים, עומדים אנשים אילמים וחירשים- מנסים לסמל בשפת האמת את מסלול האורות אל הטוב.
בצמתים הגדולים בחיים, אני רצה בין רמזורים ומכוניות, מנסה לא להדרס ומקשיבה להלמות לב הצומת המתבטאות בגלגלים. ולרגע אחד נראה כאילו הר המכוניות תוקף, וברגע האחר- כאילו מסמן לי לבוא איתן אל הלא נודע, אל מקום אחר שבו עיקר העיסוק הוא בעיקר, היכן שנוסעים רק על גלגלי הדמיון.
אחרי שעוברים את הצומת, תמיד מבינים כמה ההליכה היא הקלה ביותר. בחירת המסלול, בחירת מהירות ההליכה והכיוון יכלו לקחת שעות וימים בדרכים לא דרכים. אבל הצמתים- תמיד מסודרים להם, במסורת עתיקה שכזו. ולצד האנשים השקופים, לצד הקבצנים והאילמים והחרשים- יכול להיות אתה, שתעמוד ותקשיב ותדבר עבורם, ותיצור שפה אחרת.
אתה רק צריך לבחור בפניה הנכונה.