Rivendell

בלי ששמתי לב הגיע השלב הזה בחיים, שבו כל הילדים האבודים מצאו את שיטת הפלא להרגיש שייך. לפני רגע מסגרת החובה האחרונה בחייהם פלטה אותם אל העולם הגדול כל כך, וברעד רגליים ורטט נימי לב מצאו הם את עצמם תופסים באדם הקרוב ביותר, עם הדעות הקרובות ביותר- ומחזיקים בו חזק. יש את אלו שבחרו לעשות זאת בדרכי נועם, כי צעקה בהפגנה היא זו המעניקה לליבם אשליים כוח. יש את אלו שבחרו לשחרר עגלים, כי יצר הפשיעה בוער בהם וזוהי הדרך המוצדקת היחידה שבה יכלו להוציא אותו. 

לפתע פתאום בכל מקום צצה לה דעה מסיונרית- הפגנות על פצלי השמן, על יחס שווה לנשים עם שיערות בבית השחי ועל שאר גדולות כזוטות. ונראה כאילו ישנם אלו, שלא מעבירים יום בלי הפגנה או מיצג, או אף בכתיבה על כך בבלוג מחתרתי כלשהו. אלו שבכל יום עולה תמונתם מהפגנה אחרת- נועזת יותר, שולית יותר, לעיתים אף מוזרה יותר.  ולרגע אתה תוהה האם זהו אדם שבחר להקדיש את חייו לרעיון, או שמא אדם שנהיה כולו כלי הדי צעקה להכלת רעיונות של אחרים? האם ייתכן שאדם בוחר לפזר עצמו בהשקעה שכזו על פני כל כך הרבה רעיונות?

והאם, בכלל, מיצגים והפגנות הם הדרך הנכונה לקידום רעיון? האם האנשים הללו, שעובדים איתי בשיווק, שיודעים כיצד לקחת נושא או רעיון ולהפוך אותו למוצר בסיס...האם להם היה פעם, בעברם כילדים אבודים, רעיון שרצו לקדם? האם כשלונם בקידומו הוא זה שמבעיר אותם לאורך כל השנים הללו בקידום רעיונות, שטותיים ככל שיהיו- של אחרים?

שנים רבות קיננה בי בסתר התחושה שעליי לחיות עבור רעיון. שעליי אף להקריב את חיי, לסיימם ערירית ובערוב ימי- רק עבור היותי סמל לרעיון שאני מאמינה בו. יש בי את הנטיה הזו, להפוך לרעיון, להפוך לקבוצה. לצעוק, להלחם ולשרוט עבור דבר מה שאני מאמינה בו. אך יש בי גם את היכולת המקוללת, להבין את כל ההשלכות והצדדים הריאליים שבכל רעיון. וכאשר פיתחתי את היכולת הזו, עבור דברים שונים לגמרי ממה שאנו עוסקים בו ברגע זה- ויתרתי שלא במודע על היכולת שלי להפוך למשהו גדול ונשגב מאדם.

אותה הילדה הלוחמת שהייתה בי- זו שהפכה שולחנות, ישבה בישיבות הנהלה בבתי הספר, כינסה ישיבות אלופים ותא"לים בצבא...מוצאת עצמה מקבלת בנפשה גם את הרוצחים והאנסים והסוטים הגדולים ביותר, כי גם להם יש איזו פגיעה שכזו, שגרמה להם להיות שכאלה. יש שיגידו שבזאת נשביתי בעיסוקים שמתחת ולא שבמרום העולם, ויש שיגידו שאלו הם החיים עצמם. אני, יכולה להגיד על עצמי בפה מלא רק דבר אחד- לעולם לא אהיה אחת מאלו שעוצמתם של החיים הללו תרעיד את רגליהם עד כדי כך שיעשו הכל בכדי להתאגד בקבוצה. לעולם.