Rivendell

נדר השתיקה שלי הפך אותי לאשת הסודות. כאשר שפתיי חתומות ורק נעות כלפי מעלה בחיוך או מטה בעצב, קל מאוד ליושבי המקום להפכני לחפץ דומם בעל משמעות. בשתיקתי הפכתי לעיניהם לאוזן אחת גדולה, לזו שלעולם לא תוכל להוציא את סודותיהם החוצה. ואט אט- עורך הדין הכריש נגלה רק כעוד אדם שמשתמש בחברה כאמצעי להשגת מטרה. "עוד חמש שנים, אני פותח משרד עו"ד לרגולציה מהסוג הזה" הוא מספר לי, "אבל הס לך אינקה, הס לך. שאיש לא ידע". "לא שילמו לי כבר חודש" אומרת הקולגה מהמשרדים מעבר לים, "וגם לי לא" מוסיף ההוא מהמשרד המקביל באירופה. "היא, היא עזבה רק כי אף אחד לא הציע לה זין" מספר ההוא, "וההיא, אותה העיפו רק כי המחשוף שלה לא היה הולם". ואט אט, טבע האדם נגלה לו. 

נדר השתיקה כבד עליי, כבד מאוד. בייחוד כאשר כל ייחודי בעולם זה הוא להביע עצמי. תפסתי את פינתי ליד החלון בכדי להביט החוצה ולתהות- האם כולנו נמלים עומלות ללא פנים עבור העננים שבנייני נושק להם. סאון המכוניות כבר כמעט ולא מורגש תחת רגליי הרוטטות תמידית, ואור השמש הולך ובא ובא והולך בלי משים. העבודה היא אויבה הגדול ביותר של השעון, וכאשר אתה הופך אליה והיא אליך לעיתים אתה נוטה להפוך לאיזה הלך, יציר או צל שאיש לא מכיר או יודע עוד. אני מסרבת להפוך לכוס קפה, לשקיות שחורות או למכונת הקלדה. אני אינקה, תמיד אהיה. אשת הסודות אינקה- לשירותכם.