Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2014
פינת עישון.
"אתה יודע שאני לא מעשנת" אמרתי לו, "כן, אבל אני בכל זאת רוצה שתצטרפי אליי להפסקת עישון" חייך ואמר. הוא לקח אותי בידו הרכה והמטופחת, ברמה השמורה רק לגייז שעושים מניקור יותר מכל בחורה- וגרר אותי לחדר העישון השקוף. "תשתחררי, החיים קצרים" הוא אמר לי והוציא סיגריה מכיסו, גיחכתי והבטתי עליו נאבק עם גלגלת המצת החלודה. מדהים כמה הוא לא מוכן להפרד מהדברים הקטנים- אך מוכן לוותר על הדברים הגדולים בשניה.
"רציתי לשאול אותך" הוא אמר והפנה את מבטו לעבר עננת העשן שפלט, "מה את עושה כשאת מתגעגעת למישהו? מתגעגעת כל כך עד שכל המילים בעולם לא יעזרו?", הבטתי בו במבט כואב והכנתי את התשובה בתוכי במשך כמה רגעים. פיסות המחשבה סרבו להתחבר עקב הנושא הכאוב, וידי מצאה את עצמה בתוך כיס המכנס שלו, שולפת את חבילת הסיגריות. "אני נזכרת ברעיון שהוא מהווה עבורי, ברגעים הבלתי שבירים שיצרנו ביחד. בדברים שהם מעבר לזכרון" עניתי, בעוד אצבעותיי מוציאות כל אחת מהסיגריות מהקופסא ומחזירות חזרה.
"את יודעת שאל הלב שלי לא מתקרבים" הוא אמר והביט בי במבט מתנשא, "כן מתוקה, כי הוא קטן כמו בדל הסיגריה" אמרתי בטון מייבש. "לא, באמת. פשוט הבנתי שאני לא יכול לוותר על אדם שהפך לסמל עבורי, אז אני פשוט לא מאפשר להם להפוך לכזה" הוא אמר בכנות מפתיעה. חייכתי אליו. הילד מתחיל ללמוד לנתח את עצמו, כבר שבועות שנמנע מלהביט על עצמו במבט כנה. "זה למה היית מדוכדכת, לפני כמה ימים? אמרת שזה כי שגעו אותך מסביב אבל אני יודע שזה לא בגלל זה". מילותיו כאבו לי, חדרו דרך המעטה שהקפדתי לשמור על חוזקו. לא יכלתי לעצור את החיוך הקטן, הזדוני ופלטתי את שעל ליבי, "אני מדברת על ימין ועל שמאל על אנשים שהיו רק רעיון בשבילי, ומעולם לא הבנתי שאני יכולה להוות שכזה גם לאחרים. והרגע הזה, שבו אתה מגלה שאתה רק רעיון עבור מישהו, הוא הכואב מכולם".
פחדתי באותם הרגעים, מהכנות הזו שבאוויר. פניתי ללכת עד שלפתע אצבעותיו מצאו עצמן על שפתיי עם הסיגריה. "תשתחררי, דארלינג" הוא אמר, "החיים קצרים". צחקתי, אספתי את הסיגריה באצבעותיי והכנסתי לבין שפתיו. "הנה, עכשיו תוכל להספר שטכנית- נישקת את הבחורה הראשונה והאחרונה שלך בחיים" אמרתי ופניתי ללכת. "דארלינג!" הוא צעק בעקבותיי, "תהיי סמל, אל תהיי רעיון. זה הסוד". בעודי מעכלת את מילותיו מצאתי עצמי מפחדת שהפכתי כולי לסיגריית מחשבות, כזו שמוצצים ממנה את כל הטוב, זורקים את הרע, ושאריותיה נהיות חלק מאותו זיהום האוויר הנורא. ואז הכתה בי האמת, שאני הבדל. מה שמסנן את כל הרוע ונזרק אל עבר הביבים לאחר שהגיע הפורקן. וזה, היה הרגע הכואב ביותר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
