Rivendell

נקרעת בין הרצון לא להעניק לחמאס את הנצחון על רוח האדם, בין הרצון לא לשנות דבר- להמשיך לפזר מילים, שמחה ואהבה, לבין החור השחור הגדול והאינסופי הזה בלב, שהולך ומתרחב עם כל שם של עיניים שלא יחוו עוד ניצוץ ועוד רגע של פחד שאהוביי היקרים בין הרשימות. חמאס לקח לי את האהובים ביותר, את החשובים ביותר. הוא לקח לי את שגרת החיים, את האמונה בעתיד טוב יותר, את הרצון לחיות ו/או ליצור חיים. הוא לקח לאהוביי את הילדות, שהרי כשיצא לא יהיו ילדים יותר. לא יהיה עוד ברק בעיניהם. שנים יקח להם לעכל את כל מה שראו וחוו. אבל יותר מהכל, חמאס לקח לי את המילים. והן, לצד אהוביי, כל עולמי. ועל כך- לא אוכל לסלוח לעולם.

מרגישה חרא שבכלל כתבתי את זה.