כי הייתי מיוחדת בשני העולמות,

בין העבר לעתיד,

בין ברכות לקללות.

הייתה לי ציפור מלווה,

והברכה בענייה נובעת מקללה.

לים שלי כבר נמאס מתנועות,

יופי הרי לא נוצר מקוויות.

אני עצמי גדלתי בזכותי,

ולא אני לא,

שווה בגלל הישרדותי.

הייתם מדברים על שלום ואחווה,

שוויון בפני כל המשפחה.

רגש כזה לא גדל מחיזוק האחר

להתגבר על קשייו,

ולא, לא מהנצחת השוני בחייו.

שוויון הוא בשבילי אהבה וקבלה,

לראות את האדם כיצר הבריאה.

אל תנציחו את הזוהר והגדולה,

בתוך השוני והקושי בדרכה.