החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

מבחינתי יש שני ימי אהבה בשנה.

בקיץ ובחורף.

עזבו אותי מזה שאחד יהודי ואחד לועזי.

אהבה היא אהבה.

לא יהודית ולא לועזית.

אני חוזרת אחורה ליום האהבה הקודם.

הזה שהיה בקיץ.

היהודי אם תרצו.

אז עוד היינו אופטימיים.

הנה אוטוטו אנחנו הופכים למשפחה.

ביום האהבה הקודם היינו עדיין בסדר.

וקנינו שני עציצים קטנטנים כדי שיגדלו ויהיו סמל לאהבה הגדלה שלנו.

קנינו שני עציצים. אחד יותר גבוה שיסמן אותו ואחד יותר נמוך שיסמן אותי.

היינו בטוחים שעד יום האהבה הבא כבר נהיה בהריון.

בינתיים עברה איזה חצי שנה.

והנה עוד יום אהבה.

ואחרי מה שעברנו בתקופה הזאת אפילו לא חגגנו אותו.

מה יש לחגוג???

חוץ מזה אני כל כך מנותקת מהעולם וכל כך שקועה בעצמי שבכלל לא הייתי יודע שהיום זה היום אם לא כל הסטטוסים בפייסבוק

והעציצים שקנינו נובלים.

אחד יותר אחד פחות.

וככה נובלים החיים שלנו.

החלום להפוך מזוג למשפחה.

קוראים לילדים פרי אהבה.

ואני ובעלי אוהבים כל כך.

אז למה אין שום פרי לאהבה הזאת?

למה???