החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

יום שבת. אפשר לישון עד מאוחר. יופי. קמה בשתיים.

מה יופי??? מה???? אני כל יום קמה ככה. אני כל יום בורחת מהמציאות.

את הבוקר (סליחה את הצהריים) אני מעבירה עם חברי הטוב גוגל.

לשם שינוי אני לא מחפשת שום דבר שקשור לפוריות או להבאת תינוק לעולם הלא קל הזה.

לשם שינוי אני חורשת את האינטרנט בחיפוש אחר מידע על הפרעות נפשיות.

עם כל יום שעובר אני קולטת שיש לי שתי בעיות. לא רק שיש לי בעיות פוריות כנראה שיש לי גם משהו פסיכולוגי לא תקין.

האמת? ההתעניינות הזאת בדיכאון ובשאר מחלות נפש זו הסחת דעת מבורכת מכל הנושא הזה של אי יכולת להיכנס להריון.

סוף סוף אני חושבת על משהו אחר ועסוקה במשהו אחר.

אני קוראת על אנשים שהיו בדיכאון ומזדהה עם מה שעבר עליהם.

אני קוראת סיפורי החלמה מהדיכאון הזה ואני מתמלאת תקווה.

אבל רק לרגע.

כי לא בטוחה שאפשר להיות לא מדוכאים כשבמשך שנים לא מצליחים להיכנס להריון.

******************************************************************************************

היום לגמרי במקרה שמעתי רדיו.

למה במקרה? כי שום דבר לא מעניין אותי בימים אלו.

שמעתי ראיון עם ח"כ אופיר אקוניס ופשוט התאהבתי בו.

הוא דיבר על תהליך השלום.

אני בכלל שמאלנית והוא ליכודניק.

הוא דיבר בצורה מדהימה.

הוא היפנט אותי.

נהנתי להקשיב לו.

סוף סוף נהניתי ממשהו.

סוף סוף משהו תפס אותי.

סוף סוף לכמה דקות לא חשבתי רק על עולמי שחרב כי אני לא מצליחה להפוך לאימא

ח"כ אקוניס, תודה לך! תודה לך על כמה דקות של נורמאליות

******************************************************************************************

אז מה חדש אצלי?

שום דבר! עדיין אין לי כח לכלום.

אפילו לדברים הכי אלמטריים כמו להתאפר קצת או להכין משהו לאכול אני לא מצליחה למצוא כח.

כל כך מקווה שהפסיכיאטרית שאיתה אני הולכת להיפגש תוכל להקל עלי.

לפחות בזה.

לא מבקשת ממנה תינוק. מבקשת רק שבזמן שאני מחכה לתינוק אני אוכל לתפקד ושלא יכאב לי כל כך.

******************************************************************************************

הסוף שבוע הזה טס במהירות מטורפת.

יכול להיות שזה בגלל שאני קמה בצהריים??

בכל אופן לא הספקתי לעשות כלום ואני מרגישה די כשלון.

הבטחתי לעזור לחברה שלי ולא מצאתי בי את הכח.

ביום ראשון רציתי להתחיל לעבוד ורציתי לנצל את הסופש כדי לתכנן את העבודה שלי (מה עושה מתי) וגם את זה לא עשיתי.

אני מעצבת גראפית ולא עבדתי שבוע ונהיה לי בלגן מטורף. נורא רציתי לעשות סדר בדברים אבל אז מה שרציתי

גם נורא רציתי תינוק...

איבדתי את כל כח הרצון שהיה לי (ואף פעם לא היה לי הרבה).

******************************************************************************************

החליטה שהרופאה נתנה לי ביום רביעי צריך לשתות אותה שלוש פעמים ביום. 100 מ"ל כל פעם. בשביל למדוד בדיוק 100 מ"ל אני נעזרת כל פעם בבקבוק לתינוקות.

זה הזוי ששלושה פעמים ביום אני מכינה בקבוק עם חליטה כשכל מה שאני רוצה זה להכין בקבוק לתינוק קטן וחמוד.

שלושה פעמים ביום אני מקבלת יופי שלך תזכורת לכמה שהחיים שלי לא מה שרציתי שהם יהיו

******************************************************************************************

אני חושבת שעליתי על משהו.

קוראים לזה דיסתימיה (בודקת בגוגל שכתבתי נכון).

מסתבר שדיסתימיה היא הפרעת מצב רוח המאופיינת במצב רוח דיכאוני או מדוכדך  למשך זמן של מעל שנתיים (שנה בילדים ומתבגרים) והיא מוגדרת כהפרעה אפקטיבית כרונית.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%94

קראתי על זה ואני חושבת שזה מה שיש לי.

למה? כי מה שיש לי מצד אחד זה לא מספיק חמור כדי להיחשב לדיכאון אבל מצד שני זה נמשך שנים (עם התגברות לאור הכשלונות שלי להרות) והסימפטומים זה בדיוק מה שאני חווה.

אני מבלה כמה שעות טובות בקריאה על ההפרעה הזאת.

זה עושה לי טוב. בשני מובנים. זה גם מסיך את דעתי מכל הקטע של בעיות הפוריות שלי וגם זה נותן תקווה שעם טיפול הולם הדברים ילכו וישתפרו. ואולי רק אולי (מנסה לא לפתח ציפיות) אז גם אצליח סוף סוף להרות.

אני משתפת את בעלי בגילוי שלי. הוא גם חושב שזה נכתב עלי.

עכשיו רק מעניין מה תגיד הפסיכיאטרית כשניפגש (אם ניפגש כי לא נראה שהיא מוצאת את הזמן לפגוש אותי).

******************************************************************************************

ידיד שלי א' מתקשר כל הסוף שבוע. אני לא עונה. למה לענות? ברור מה הוא רוצה. רוצה להיפגש. והאמת אולי דווקא הייתי נפגשת איתו להתאוורר קצת אבל אני לא מוצאת בי את הכוחות להתארגן לפגישה. חוץ מזה אני נראית נורא. מוזנחת כמו לא יודעת מה. הוא לא רגיל לראות אותי ככה.

בסוף בטעות אני עונה לו.

צדקתי הוא רוצה להיפגש. אני לא רוצה. הוא לוחץ עלי. אני מתחמקת. הוא יודע שאני בדיכאון אבל לא יודע על עניין הפוריות. לא ממש בא לי לשתף אותו.

זה מבאס. מצד אחד בא לי להתאוורר מצד שני איך אפשר כשאני נראית כמו שאני נראית???
אפשר לצלם אותי לסרט אימה.... 

******************************************************************************************

היום היה לי יום טוב עם בעלי.

לא רבנו.

אני יודעת שקשה לו. אני מעמיסה עליו יותר מידי עם כל השיחות שאני כופה עליו.

היום הוא לא עבד אז היה בסדר אבל בימים בהם הוא עובד הוא רוצה לחזור הביתה ולאכול ולראות טלוויזיה ולנוח. אין לו כח לחפירות שלי. אין לו כח לדכאונות שלי. ואני מבינה אותו. כל כך מבינה אותו. רק שאין לי מישהו אחר להישען עליו ולשאוב ממנו כוחות.

******************************************************************************************

לפני החליטה הזו היו צמחים אחרים.

הפסקתי איתם כי הם עשו לי תופעות לוואי.

מי חשב שמצמחים תמימים אפשר לקבל תופעות לוואי.

עכשיו בלעדיהם מרגישה הקלה.

רק מקווה שאם אפשר לקבל מהצמחים הקודמים תופעות לוואי אולי מהחליטה הנוכחית אוכל לקבל הריון

******************************************************************************************

כמו שכבר כתבתי פה ביום ראשון יש לי תור לרפלקסולוג שמומחה בבעיות פוריות.

בעלי מתנגד. 

ביום רביעי (אחרי שכבר היה תור לרפלקסולוג) הרופאה שלי הציעה לנו לתת צ'אנס למעסה סיני שעובד איתה ושמומחה בעיסויי רחם. 

בעלי חושב שכדאי שנלך פרה פרה.

ניתן צ'אנס לעיסוי.

לרפלקסולוג תמיד אפשר ללכת אחר כך.

אני מסכימה איתו אבל לא נעים לי לבטל.

כבר מוצ"ש. התור מחר.

בסוף חושבת שבטח אם אתקשר עכשיו איש לא אענה ותהיה אפשרות להשאיר הודעה.

אני מתקשר ומשאירה הודעה.

ככה זה עם פחדנים מחפשים דרכים קלות בל העיקר שטיפלתי בזה.

כרגע נמשיך עם הרופאה והדיקור והחליטות ונתחיל גם בעיסוי רחם.

מקווה שזה יצליח!