טוב חפרתי פה בעבר על הבעיות שלי להיפתח רגשית בפני אנשים וגם כשזה קורה אני מאבד עניין ממש מהר...במיוחד עם נשים. אבל לא מזמן חשבתי על זה וזה ממש קיצוני אצלי מסתבר.
שמתי לב שרוב המערכות יחסים שלי היו מבוססות על משהו מאוד פיזי, לפחות מהצד שלי.
גם "ההצלחה" שלי עם נשים הייתה ברובה בנויה על משיכה...כמעט כל בחורה שיצאתי איתה או שסלדה ממני בצורה קיצונית או שזה היה נגמר עם הידיים שלי בתוך התחתונים שלה והזין שלי בחוץ.
אלה שכן יצא איתן איזשהו חיבור נגמר בידידות בסופו של דבר. היו 3 נשים סה"כ שהיה לי מעבר לקטע פיזי איתן, הראשונה בתיכון כי הייתי ביישן רצח כנראה ולא היה מצב שהייתי יוזם משהו אם לא הייתי מרגישה 1000 אחוז בנוח איתה ושתי האחרות יצא לי לדבר איתן המון עד שיצאנו לדייט הרשמי הראשון שלנו.
ולא אני לא מתיימר להיות "זיין", אני חושב שאני די רחוק מזה האמת. אני רחוק מלהיות דוגמן והדברים היחידים שבאמת עוזרים לי זה שאני די כריזמטי(או ככה אנשים אומרים לפחות) ואני משדר בטחון עצמי למרות שהוא לא באמת תמיד שם. אהה ויש לי עיינים יפות.

אז מה אני מאלה שגם כן רואה בנשים קאובייקט מיני? WTF??? יש מצב שעד עכשיו חייתי בסרט על זה? מה שונות המערכות יחסים שלי מסטוצים בעצם?
וזה מאוד עצוב מבחינתי, כי אני כן רוצה משפחה ואני מרגיש שהזמן מתקתק...

מעבר לזה הבחורה החדשה הזאת שפגשתי, אני לא רוצה לפגוע בה ואני מרגיש שאני כן הולך לעשות את זה.
מה לעזאזל לא בסדר איתי???

אולי הדתיים עושים בשכל שהם שומרים מרחק נגיעה...