אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, ועוד יותר לא יודעת מה אני צריכה עכשיו.

הגוף שלי רק רוצה לשכב במיטה ולנוח או לראות טלוויזיה או לאכול, או לנוון את המוח שלי מול המחשב בשיחות דביליות וחסרות משמעות עם אנשים בצ'אט.

המוח שלי אומר שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים, ללכת כל יום לביצפר, להוציא ציונים סבירים, למצוא עבודה נחמדה, לחסוך כסף לעתיד הקרוב והרחוק.

האנשים שמסביבי אומרים לי להפסיק לעשות שטויות, לא לעשות את מה שטוב לי אלא את מה שהם חושבים שטוב לי.

השדונים הקטנים במוח שלי אומרים לי להתפרע, לעשות רק את מה שעושה לי כביכול טוב, לנצל את הנעורים, לנצל את גיל 17, לנצל את התקופה הזאת, גם אם בסופו של דבר אני קוראת לזה הרס עצמי.

הרגליים שלי עייפות, מדי פעם באמצע היום יש לי דפיקות לב מהירות ומחשבות שטסות לי בתוך במוח ועושות לי סחרחורת.

בסופו של דבר, כל מה שאני עושה זה לעשן סיגריה אחרי סיגריה, לשתות כוס אחרי כוס בסוף שבוע, להרוס לעצמי את השעות שינה כל פעם מחדש, מה שלא מותיר בי כוחות לצאת ולמצוא עבודה או ללכת לביצפר בכלל.. ואז אני מוצאת גבר שיעשה לי כאילו טוב למשך כמה שעות אבל בעצם הוא רק מזיק, ושוקעת שוב במחשבות כמו "מי אני? מה אני? מה אני רוצה? מה עושה לי טוב? איך יוצאים מזה?"

אני מרגישה שבורה, חסרת תועלת, חסרת יכולת, חסרת כישרון, חסרת נוכחות, חסרת כריזמה.

מה שכן יש לי זה ציצי ופות, ולאחרונה רק סביב זה החיים שלי סובבים, ואני לא יודעת אם אני רוצה להפסיק. זה החלק הכי גרוע.

כנראה שזה סוף העניין עם הבן 40, לא כי אני רוצה שזה ייגמר, אלא כי אני צריכה לשמור על הכבוד העצמי שלי, ולהמשיך לרדוף אחריו כשהוא שם עליי זין זה בדיוק ההפך מכבוד עצמי.

אם לא הוא לא ישנה את הגישה לו אליי זה ייגמר, וזה מבאס אותי כי אני באמת נהניתי איתו ואני גם אפילו מחבבת אותו..

שיהיה.

אתה הסכין שלי,

עובר על העור שלי, ספק נוגע ספק לא.

וזו בחירה שלי אם לתת לך לחתוך אותי

אם לתת לך להשאיר בי צלקות

זו בחירה שלי

וזה כל כך ברור שצריך להגיד לא,

אבל הרס עצמי זה ממכר.

אני מבטיחה לא להאשים אותך בכל זה.

רק את עצמי.

רק את עצמי.

רק את עצמי.

אני היחידה שאחראית לגורלי

אני אחראית למה שיקרה לי.

אני. אני. רק אני.

רק אני אחראית.

אף אחד אחר לא אשם.

רק אני.

אני לא יודעת אם זה מעניין מישהו אבל החלטתי להסביר את הניק החדש (כבר לא כל כך) שלי כאן.

לפני הנוכחי הייתי lily marlin, שזה סתם שיר של אריק ברמן וזה לא ממש משמעותי בשבילי.

וקודם הייתי הבתולה הקדושה, וזה כבר לא מרגיש לי קשור אליי, אמנם אני עדיין בתולה, אבל כבר לא מרגישה כזו קדושה.

אז למה אלמה פיראטה?

קודם כל, אלמה פיראטה בספרדית זה נשמה (alam) פיראטית (pirtata), וזה בעצם שם של סדרה ארגנטינאית מפגרת שהייתה לפני כמה שנים בערוץ הילדים, אפילו לא ראיתי אותה, אבל השם שלה נחרט לי במוח עד היום.

הנשמה שלי באמת פיראטית, ככה אני מאמינה.. אני שואפת לחופש, שואפת לחיות בזכות עצמי ורק בשביל עצמי, אני רוב הזמן לא מצליחה לממש את זה, אבל זו אכן השאיפה שלי.