כל דבר קטן שהוא עושה, בכוונה או לא, מרגש אותי. ואפילו שהוא לא הג'נטלמן המושלם, ואפילו שהוא יורד עליי בלי סוף ומזלזל בי יותר מדי, אני יודעת שזה כי הוא באמת מכיר אותי ואני יודעת שהוא אמיתי וכן, ואני יודעת שהוא באמת אוהב אותי, ומעבר לזה, דואג לי.
ואני יודעת שזה שהוא בין הגברים היחידים בחיים שלי שלא רוצה אותי, זה דווקא מה שגורם לי לרצות אותו כל כך.
לפני חודש בערך, הוא התקשר אליי פעם ראשונה לפלאפון, ממספר חסוי, אחרי ששנה+ דיברנו רק בסקייפ והוא התנגד לפלאפון, הוא חיפש ואיתר את המספר שלי והתקשר אליי באמצע השיעור, התרגשתי נורא ואהבתי אותו כל כך באותו רגע. היום הוא התקשר אליי שוב באמצע שיעור, ממספר גלוי, התרגשתי שוב, ואפילו שהתחלתי כבר לעכל שהוא לא יהיה איתי, שוב פעם נדלקה בי האש כלפיו, שכנראה תמיד הייתה שם, אבל לאחרונה על להבה נמוכה יותר.
ואני עדיין יודעת שאני והוא זה פשוט לא יקרה, אבל לא משנה כמה הוא מנסה, האש שלי כלפיו לא נכבית.
יום אחד זה יעבור לי, זה בטוח.. אבל אני אף פעם לא אשכח אותו, ואני כמעט בטוחה שגם הוא לא ישכח אותי, גם אם כבר לא נהיה בקשר.
וזה כואב לי כל כך שהוא הגבר הכי נורמלי בחיים שלי, למרות שהוא לא לגמרי, ושאני בחיים לא רציתי מישהו כמו שאני רוצה אותו, ושזה לא יקרה.. אבל אני פשוט שמחה שיש לי אותו, בדרך כלשהיא.
הלוואי שיום אחד הוא יחליט שאני מספיק טובה בשבילו.
והלוואי שיום אחד, אחרי שהאש תכבה, יהיה לי אולי אומץ להראות לו את הפוסט הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
