שאר העולם יצפה ממך לנקוט בגישת "הכן לימונדה". ובכן, אם זכרוני אינו מטעני, ללימונדה צריך גם מים וסוכר, לא?  אחרת יש לך סתם מיץ לימון ואתה בדיוק בנקודה בה התחלת.

לא, אני לא מטורפת, אני פשוט מנסה להבין את נקודת ההתחלה שאני נמצאת בה. עד לפני שלושה חודשים הייתה לי דירה, קביעות בבנק, חצי תואר וגבר מקסים. היום מה שיש לי זה את אותו גבר (ותודה לאל עליו כי בלי הכתפיים החזקות שלו שנושאות בחלק מהעול הייתי קופצת מאיזה שהוא גג) וחצי תואר. אז החלטתי להניח בצד את הפאסימיות ולהתחיל לדשדש בביצה המקצועית שבה אני מתכוונת להשתקע. מה יצא לי מזה עד כה? נאדה. אני תקועה במלכוד 22 מחורבן שבו לכל משרה שמציגה זיק של עניין יש דרישות שכמה שנות ניסיון. שאין לי. ובשביל להשיג ניסיון, אני צריכה משרה. שבשבילה דרוש ניסיון.

אם לצטט את את הגברת ג'ניפר סנוקל (באירוניה, ורק בגלל שגם אני נפלתי לשטות הזאת שנקראת זוג וי איי פי) "מאחט ראבאט!" (=בחייאת ראבאק).

ואם לא די בזה, הארסנל של החיים העניק לי לפטופ גחמתי שישמש פה למרמור שלי ברגעיו הנבחרים, חוסר שביעות רצון כרוני ומשפחה תובענית וסמי מתפקדת שאני מחכה בכיליון עיניים להמלט ממנה, אבל זו אופרה אחרת לגמרי.

אז הנה ה"סוכר" שלי- ישראבלוג: פלטפורמה חינמית בה אני יכולה ולנסות ולחלוק את ההתיימרות לשנינות שלי בתקווה שמתישהו מישהו ייתן לי צ'אנס במשרה שלא תגרום לי לייחל לאפוקליפסה באופק.

נו טוב, לפחות זה.

grumpy ronny. sighning out