ניקי על המים

סוף השבוע של חג ההודיה הגיע לי בדיוק בזמן.

כמו שהיה צפוי על ידי כולם שיקרה, ברגע שנכנסתי בחזרה לתוך מרתון העבודה לא באמת היה עם מי לדבר. להגנתי ייאמר שהשתפרתי קצת, ובעודי עובדת שמונים ושתיים שעות ביום ומנסה לדחוס כמה שיותר פרויקטים לתוך פרק זמן נתון, כן הצלחתי לגרום לעצמי לא להלחץ רוב הזמן, אלא פשוט לתקתק משימה אחר משימה בדרך אל היעד: התמודדות עם החודשים הכי קשים בשנה עבור עצמאים, נובמבר ודצמבר. בכל זאת, חגים. לא רק שהחודשים קצרים עבורי, מה שאומר שיש לי פחות זמן לסיים דברים כי אם אני רוצה שישלמו לי אני צריכה להספיק להוציא חשבוניות מספיק זמן לפני כל חג, וגם לקוחות באופן כללי קצת מתאדים בחגים והרבה פעמים יש פחות עבודה, אז באמת צריך לסיים מהר ככל האפשר את כל הפרויקטים שכן יש שלא ייגררו, שאם באמת חלילה כל הלקוחות יתאדו באופן מסונכרן, שלא יהיו בעיות.

לשמחתי, נראה לי שאפשר להצהיר שיהיה בסדר. אמנם כהרגלי אני בפיגור בערך של שלושה ימים בלוח הזמנים שהצבתי לעצמי, אבל יש מספיק עבודה, ויותר חשוב, אני יכולה סוף סוף להנות מקצת חופש בסוף השבוע הארוך הזה, והרבה חופש בשליש האחרון של דצמבר, בו סוף סוף אוכל לסיים את תיק העבודות הזה שרודף אותי, ולפתוח את השנה הלועזית החדשה עם תחילת חיפושי העבודה החדשה. 

אני מצליחה להיות קצת יותר סוציאלית, שזה נחמד גם כן, אם כי עדיין טעון שיפור, כי דדליין עדיין מנצח את ללכת-למסיבה-של-XYZ-בצד-השני-של-סן-פרנסיסקו ולנסוע שעה וצ'ופצ'יק לכל כיוון כשלמחרת אני צריכה להגיש פרויקט, אבל אני משתדלת לפנות זמן לעצמי כמה פעמים בשבוע. בשבועיים האחרונים זה קצת פחות עבד כי פתאום כל הלקוחות נזכרו שבאמת תכף חגים ואם אפשר לסיים את הפרויקט מהר בבקשה, אבל לא בחורה כמו ניקי תיכנע לקשיים, ולפיכך סיימתי כמעט הכל, ואחד הלקוחות שלי היה כל כך מרוצה ממני שתוך שעה הוא כבר העביר לי תשלום לחשבון פלוס טיפה בונוס. אי לכך ובהתאם לזאת אני בוהה בקירות כבר מאתמול, כי כרגע אני בעיקר מתאוששת, והגשם בחוץ גם נותן לי תירוץ להתחבא מתחת לשמיכה ולהשלים שעות שינה שאני כל כך צריכה, אבל ביום ראשון אלך לעשות דברים נחמדים עם עצמי ולטייל ולראות אנשים. 

האמת היא שניסיתי לכתוב כמה וכמה פעמים בחודש האחרון. כל פעם, לכמה דקות בין ממש עסוקה לממש עסוקה מאד התגעגעתי וחסר לי, אבל כל פעם שהתחלתי לכתוב משהו קרה משהו. התקשר לקוח עם בעיה דחופה, התקשרה בעלת הבית לסנג'ר אותי למשהו, וכל פעם זה התמסמס. וכרגיל אצלי, הרגשתי אשמה שאני לא כותבת ואני לא קוראת למרות שאני רוצה, וכרגיל אצלי האשמה - כן, אני יודעת שזה לא הגיוני שאני מרגישה ככה, אל תרביצו לי, מנגנון תחושות האשמה שלי קצת מתוסבך ומכוון להתחיל לפעול בערך בגלל כל דבר - גורמת לזה שאני ממשיכה לא לעשות את מה שגורם לי להרגיש אשמה מלכתחילה. מנפלאות המוח האנושי. 

עדיין יש לי הרבה תמונות מהארץ שאני רוצה להעלות. בדיוק השבוע הסתכלתי עליהן כדי סוף סוף להתחיל לבחור ולהעלות קצת, כשקלטתי כמה זמן עבר מאז הפוסט האחרון ומאז שבכלל תקשרתי עם מישהו כאן - אני כזו גרועה - והבנתי כמה באמת היה ביקור מיוחד הפעם, אולי אפילו בניגוד לביקורים קודמים שלי בארץ. כי הפעם באמת לקחתי את הזמן לראות את הארץ ולהיזכר בכל הדברים שאני אוהבת בה, ולא רק לרוץ מבית קפה לבית קפה כדי לראות אנשים כמו שעשיתי בפעם הקודמת. המחיר של זה היה שאמנם ראיתי פחות אנשים ממה שהתכוונתי, אבל מצד שני קיבלתי טיול אמיתי בחוצלארץ, אפילו שבדרך כלל לנסוע הביתה לישראל מתויג כהרבה דברים, אבל לא טיול בחו"ל. אם זה מרגיש ככה, כנראה שאני גרה כאן כבר מספיק זמן. שמונה וחצי שנים, אבל מי סופר. 

בשבוע הבא יש לי יום הולדת, יום שבמהלך שנות התבגרותי שנאתי כי לא היו לי חברים, ותמיד הייתי מביטה בכליון עיניים בבנות האחרות שחגגו יום הולדת והחברות הביאו להן עוגה ובלונים ועשו מזה המון סיפור, ורק לי לא היה מי שיעשה משהו. בי"ב, עד שכבר היו לי קצת אנשים סביבי שהיה להם בערך איכפת, והכינו לי עוגה, אז עד שהגעתי לבית הספר באותו יום, כי בדיוק באותו יום הגעתי מאוחר, אכלו לי חצי ממנה. ילדות מופלאה, מה אומר. תוסיפו לזה ששתי הסבתות שלי נפטרו בהפרש של כמה שנים זה מזה ויום עד שבוע מיום ההולדת שלי, ובאופן כללי אין לי זכרונות מוצלחים מדי ממנו.

מאז שעברתי לארה"ב, ויש לי חברים, אני כל שנה מארגנת משהו, בדרך כלל מרובה משתתפים למדי, וכל פעם מופתעת מחדש כשאני רואה כמה אנשים עושים מאמץ כדי להגיע. השנה, אני חייבת לומר, אין לי כל כך כוח, והחברה הטובה כרגע בלאו הכי בפינלנד בביקור מולדת עם הבן הקטן שלה, שבמקום משהו גדול החלטתי לעשות לעצמי יום כיף בעיר, עם כמה תערוכות מסקרנות במוזיאון האהוב עליי, וטיול בין בתי קפה מגניבים וקישוטי כריסמס בעיר, ולפגוש מספר מצומצם מאד של חברים ליין בסוף היום. נראה לי שמתאים לי הפעם לבלות את היום הזה דווקא כן להיות רק עם עצמי, אבל לשם שינוי להיות לגמרי בסדר עם זה. התקדמתי. 

זה גם אומר שיהיו לי אפילו יותר תמונות להעלות, אז באמת כדאי שאעשה משהו עם התמונות מהארץ כבר. כן, אני יודעת שאתם גרים שם, אבל אני מוכנה להתערב שגם אתם שכחתם שהיא יכולה להיות כל כך יפה.