Do not question my weirdness

כשלינדה אוכלת היא לועסת את האוכל עד הסוף

מפרקת אותו לחתיכות, מרגישה את המרקם שלו

מתענגת 

כשלינדה קוראת ספר היא קוראת אותו לפחות פעמיים

היא לא רוצה להחמיץ את כל הפרטים הקטנים.

לינדה שומעת מוזיקה רק בעיינים עצומות

היא מתרכזת

מתמסרת אל הקצב

נשאבת אל הצליל

כשלינדה מסתכלת בסרט היא מדברת אל הדמויות

ככה אני חיה פעמיים

היא אומרת. 

כשלינדה מנשקת אותי, היא מוצצת לי את השפתיים

היא מריחה אותי

עוברת עליי עם כפות הידיים הקרות שלה

לינדה יודעת להתמסר

היא יודעת לתת

היא יודעת להנות

היא יודעת לחיות.

למה אני לא?