עולם חדש

כבר חודשיים שהוא לא פה, כבר לא בעולם הזה, הוא בין המתים.

הוא גבר על המחלה הנוראה מכולן, סרטן, אבל החיידק הביס אותו ברגעי חולשתו. 

כל כך הרבה הוא עבר, ותמיד היה עם חיוך על הפנים.

יש אנשים שלא מבינים את זה, איך אפשר לסבול ולהמשיך לחייך?

אותו הם כבר לא ישאלו.

המון עצב, בכי, דמעות שלא נגמרות, משפחה שלמה נהרסה, שכבה שלמה שאיבדה נשמה טובה

הכרתי אותו לא הרבה זמן, שנתיים שלוש, אבל באמת מקרוב הכרתי אותו רק השנה

והדבר הכי נורא, אני מתאבלת ועצובה, ואני לא יודעת אם הוא ידע אפילו את שמי.

זה הורג אותי. מה הייתי עושה בשביל לדעת שהוא ידע מי אני.

אני לעולם לא אדע, אבל מקווה שהוא ידע.

תמיד אזכור אותך, תיהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

כשכל העולם אומר לך שאת רזה, שאת כמו עלה נידף ברוח, שאם יגעו בך את תישברי, שאם תיפלי את לא תקומי

את אמורה להיות שמחה, זה מה שרצית להשיג בשנה האחרונה, להיות רזה כזאת

אבל מה שבאמת קורה, זה שאת רוצה לבכות, את מרגישה נורא כשאת שומעת דברים כאלה

אותו היום בכיתה, אמרת ששוקו זה משמין. הוא אמר שאת צריכה את זה. במקום להגיד תודה ולחייך, נהיית עצובה ויצאת החוצה.

שמעת אותו אומר לחברה שלך שהוא לא מבין מה הוא עושה לא בסדר, שהוא רוצה להחמיא לך, במקום זה את נעלבת.

את הלא בסדר. את מתנהגת משונה. את לא מבינה כלום. את הבעיה.

השגת את המטרה שלך, במקום לשמוח כשמחמיאים לך על ההישג, את רוצה לבכות.

למה? אף אחד לא יודע, גם לא את. 

לפני כמעט שנה התחילה תיכון. נערה בת 14, שלא מבינה כלום מהחיים שלה, לומדת בתיכון. 

לא, היא לא קטנה מדי, ככה זה כשגרים בעיר בלי חטיבת ביניים.

היא הולכת במסדרונות הביניין, מתביישת בכל צעד וצעד, עוברת בין כולם, וממהרת לעלות לקומה האחרונה.

לפעמים היא נשארת למטה עם חברות, אבל שם היא לא מרגישה בטוחה בכלל, כך יוצא שאת רוב זמנה היא מבלה למעלה.

מצד אחד, היא פוחדת להיות למטה, הבגדים שלה לא יפים מספיק, הפרחות לא חברות שלה ואת הבנות מבית ספרה הקודם היא לא סובלת במיוחד.

אבל מצד שני, היא רוצה שיהיה לה את הביטחון להיות למטה, אולי זה היה קורה אם הכיתה שלה לא הייתה למעלה, אך כך רצה הגורל ועם זה היא מתמודדת.

אחרי שהילד הזה סיפר עליה דברים, היא יותר מתביישת מתמיד. היא הייתה רוצה שהוא לא יהיה בכיתה שלה, בבצפר שלה או אפילו באותה העיר.

הוא סיפר דבר נכון, אבל הוא לא היה צריך לעשות את זה. בטח לא ביומו הראשון בכיתה.

היא מרגישה נבגדת, התמונה למעלה מזכירה לה את עצמה, מזכירה סיטואציה שבה מישהי הביאה גלידה לה ולחבר שלה וגילתה שהוא בוגד בה והיא קופאת במקום. למרות שזה מעולם לא קרה, זאת התחושה שהיא חווה.

עם כל אלה, היא מתמודדת יום יום, כבר כמעט שנה שלמה.