אנחנו חברות הכי טובות מכיתה ה', עברנו המון ביחד
שמחות ריבים בכי
היא ילדה סגורה יותר
ופחדתי.
פחדתי שתמנע ממני להתחבר בתיכון,
אז לא כתבתי אותה
בכך, גרמתי לזה שכנראה לא ניהיה באותה הכיתה יחד
4 חודשים לאחר מכן, בחופש הגדול,
נודע לי שהיא והחברה הכי טובה השנייה שלי
באותה הכיתה
ואני? לא יודעים.
עשינו שיחת ועידה שלושתינו,
ובכיתי ובכיתי, מה אני אעשה בלעדיהן??
ואז זה הכה בי.
התנהגתי בצורה מגעילה, רציתי לוותר על חברה,
ולבסוף זה התנקם בי.
התחרטתי על הטעות שלי מעמקיי נשמתי.
בסופו של דבר יצאנו באותה הכיתה.
אין דבר שמשמח אותי יותר.
אני עם שתי החברות הכי טובות שלי בכיתה, אנחנו כל הזמן מדברות, הקשר שלנו בלתי ניתן להפרדה.
הטעות הזו מדי פעם מהדהדת בראשי, אבל אני לא אתן לה להמשיך.
אתמול הבנתי יותר מכל, עד כמה היא חשובה לי ושאני הכי שמחה בשבילה בעולם,
שיש לה מישהו שאוהב אותה ושכל הזמן רוצה להיות איתה,
אפילו ניסה והצליח להתחבר עם כל החברים שלה
ואני מאחלת לה שתיהיה מאושרת ובסתר ליבי מתחרטת על הטעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
