כשיש מה להגיד

אני עובר במעברים אפלים של סופרמרקט שומם חשוך,

ורואה ראשים של בני-אדם מוצעים למכירה כמו ראשים של בובות

מצלמות עוקבות אחריי מהקירות,

מחליפות זומים, נעות, מתמקדות

אני לא יודע באיזה חדר מעקב או משהו יושב מישהו ורואה אותי,

ומי זה בכלל

אולי זה איש עם תכניות, אולי זה איש אפל עם תכניות,

אולי זה איש אפל עם כוונות רעות ותכניות

"למה כל-כך רציני?" אני שואל את אחד מהראשים על המדף,

העיניים חסרות ההבעה בוהות למקום לא ברור

אני פונה לסלסלת המטריות בקצה תור המדפים,

ושולף משם רובה ארוך קנה

אני צועד בחשכה בין הקופות

"למה כל-כך רציני?" אני שואל,

ורק המיקרופונים הקטנים ליד המצלמות שומעות אותי.