כשיש מה להגיד

בלון גדול, אני לא יודע מה יש בו

אולי הוא מלוכלך מ-כל מיני שיירי מחשבה

הוא מרחף לבד במרחב העצום,

נתון לשגיונות היקום

יום אחד הוא יתפוצץ,

וזה יהיה סוף הבלון המרחף

ילד אחד הולך עם מריצה,

לאסוף שברי דשא שכוסחו ונאספו לערימה

תראו כמה השמיים גדולים מסביבו,

כמה אוויר הוא גומע לתוך נשמתו

הדשא המכוסח מריח מתוק מנטה,

והשמש שוקעת כמו מטפטפת דבש

אבל כשתבוא היד השחורה לקטוף אותו,

מה הוא יגיד,

כיצד יצדיק את הדרך עליה סמך,

בעוד היא בגדה בו והתגלתה כאשליה מתוקה,

וזרקה אותו לתוך טוחן אשפה של מוחות

הוא יגיד לא לזה נולדתי,

אבל אף אחד ואחת לא נולדו לזה

הוא יגיד לא זה מה שהבטיחו לי,

אבל לאף אחד ואחת לא הבטיחו את זה

והוא ינסה להשיג את הבלון,

שהכיל כל-כך הרבה

אבל הבלון התרחק כבר הרבה,

ומזמן התפוצץ

מערימות הדשא השבור יכרסמו תולעים,

שחורים וריריים,

עם מחושים ועיניים גדולות כמו נקודות,

ואותם הוא יצטרך לאסוף לתוך המריצה

אבל זו כבר לא מריצה,

זו אמבטיה שחורה על גלגלים,

מלאה פיח ודבק שחור,

ושיירי מוח דבוקים לה מ-כל העברים

בגדי הנסיך הפכו לבגדי מצורע,

וגופו שהיה ללא רבב - השחיר,

התכסה פצעים ואבעבועות מוגלדיים,

ואולי הוא יפה - אבל רק בעיניי אלוהים

דבוק לחומר מסריח,

לבוש שק ומכוסה אפר,

הוא מצא עצמו בערי תעשייה קשות,

שובר את מוחו שוב ושוב כדי לשרוד.

בלגן כזה אני לא ראיתי...

אתה לא יכול לסדר את החדר שלך?

"אני מצטער, אדוני,"

כדאי שתצטער, אני אוהב שאתה מצטער,

עכשיו תסדר את החדר שלך,

"לא רוצה, אדוני,"

אין דבר כזה לא רוצה, אתה חייב,

שומע? חייב,

"אני לא חייב כלום,"

נבדוק את זה... (מכסח אותו מכות,)

בלגן כזה אני לא ראיתי...

אתה לא יכול לסדר את הפרצוף שלך?

"אני מצטער, אדוני,"

כדאי שתצטער, אני אוהב שאתה מצטער,

עכשיו תסדר את הפרצוף שלך,

"מיד, אדוני,"

שיר על בדידות

מפי אישה צעירה לבנה עם שיער לבן

ובאיזה מקום יש רכבות עיליות,

דוהרות מעל כבישים רבי נתיבים

אבל פה זה לא יפן ולא סין,

ולחתול שלי אין מה לאכול

אני מנגן דיסקים כל היום והלילה

זרועים בקפה וסיגריות, אוכל מהיר

הזקן היפני והילדה הסינית לא מכירים אותי,

גם אני לא מכיר אותם

אני מכיר את הרחוב שלי,

והשכנים שלי הם לא ממש חברים שלי

הילדים של היום גרים על רכבות ובתוך אוטובוסים.

תסלחו לי הנשים, אם חלקן יפגעו, השירה הזו נכתבה בהשראת מוזיקה שהאזנתי לה, זה הכול. הכול דמיוני כמובן.

>>>>>>>>>>>>>

היא מתפשטת לאט, ואני לא מביט בה

היא יכולה להתפשט כמה שהיא רוצה

היא חושפת שד ופטמה, וחושפת פלחי ישבן,

זה לא מזיז לי

אחרי מה שהיא עשתה - זה לא משנה לי

היא מחככת את רגלה החשופה ברגלי,

ומכניסה אותה בין רגליי, מנסה להתחכך ב-מה שמו

אני הודף אותה, והיא נופלת וראשה נחבט ברהיט,

היא מאבדת הכרה

אני הולך למטבח ופותח פחית בירה,

שתזדיין מ-פה היא והגוף שלה, אני לא צריך

אני מביט, דם זולג מראשה, מכתים את הספה

היא תנקה את זה, הבת-זונה

אני בודק שהיא לא הולכת למות, שהיא עוד חיה,

ומדליק סיגריה בחלון

צריך לשמור שהעשן לא יידבק לקירות

היא מתעוררת וגונחת, מכאב

אני עוזר לה לקום, היא מבולבלת,

אני מראה לה את הדלת ואת הדרך לצאת,

ובועט אותה החוצה

סוף-סןף שקט.

>>>>>>>>>>>>>>>>>