סליחה.
זה רבותיי סיפור הרקע של האנדרמולוסיה |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2014
חצי הכוס המלאה
"אתה יודע, קר ללב שלי בידיים שלך,תוכל להחזיר לי אותו בבקשה? או לפחות לעשות משהו עם הקור הזה?"
אמרתי לו מעל הכוס תה שלי והכוס קפה שלו שהוא אף פעם לא מסיים עד הסוף.
הוא הסתכל דרכי, דרך החלון,דרך השמיים, אבוד ומבולבל שוקע בעוד שתיקה אופיינית.
עם כל נשיפה שלי נפלטים אדים שמסגירים את הפחד ואת הקור ששורר אצלי בדירה.
האצבעות העקומות שלו משחקות עם הלב שלי, החשוף מתיז כתמי דם עם כל לחיצה, הדם נשפך על הרצפה וקצת על השולחן קפה
היד שלו מתכווצת ומתשחררת,ציפורניים ננעצות. "אולי.." אתה אומר.אולי.
אולי זה לא כן ולא לא, וזה מבאס ולא ברור ובבקשה תגיע כבר למסקנה שאתה נשאר איתי ונזדקן ביחד.
מקסים, החרדת נטישה שלי, זה פשוט מקסים.
אתה ממשיך לשחק עם הלב שלי ואני ללגום מכוס התה.
"תשאר איתי בבקשה, לעוד כמה שעות. או שתלך עכשיו, תשאיר אותי לבד עם המחשבות עליך והכוס קפה החצי
מלאה" אני אומרת, כמובן לא עם הפה אלא עם העיניים ואתה ממשיך להסתכל על נקודה לא ברורה.
תתרכזי בחצי הכוס המלאה, הם אמרו לי תמיד , אבל את החצי כוס המלאה אני אמהל בדמעות ואלכוהול ואצטרך
לשטוף בסופו של דבר.
"תפסיקי" הוא אומר, עם הפה "אני מפחד" הוא אומר עם העיניים.
"להפסיק מה?" אני שואלת בקול שנשמע כאילו נצרד במשך מאות שנים של בדידות.
"תפסיק אתה. זה לא קל לי, אני רק רוצה שיהיה לנו טוב" אני אומרת עם העיניים.
"המבט שלך מכאיב לי" הוא אומר ועוצם את העיניים שלו חזק,לוחץ על גשר האף שלו.
"סליחה" אני אומרת, סליחה הייתה מילת המפתח בלא-מערכת-יחסים שלנו.
סליחה שנגענו, סליחה שפגענו, סליחה שהעברנו יד על צלקת, סליחה שהתרגשנו ובעיקר סליחה שהרגשנו.
"אני חושב שאני הולך" הוא עונה לי עם העיניים "אני חושב שמיציתי, אני חושב שהמרחק שנצור גדול מדי ואין טעם"
"אל תלך" אני אומרת עם העיניים "תעשה מה שאתה טוב בו" אני עונה עם הפה והמילים מרגישות כמו גבישי קרח שחותכים לי את השפתיים
ואתה קם והולך "טוב" אתה אומר כשהגב שלך מתרחק והדלת נסגרת.
אחרי כמה דקות אני קמה, לוקחת את הכוס תה הריקה שלי ואת החצי כוס המלאה והחצי כוס ריקה של הקפה המזדיין שלו
1 סוכר 1 קפה קצת חלב והרבה עצב. אני מכניסה את שתי הכוסות לכיור ומתחילה לשטוף מקווה שביחד עם המים שזורמים בברז
יבואו גם הדמעות, שאני אבכה עכשיו אשב כמה ימים בבית ויאכל ואשתכר ואמלא את החלל הריק ואז שוב אתרגל אליו ואמשיך
אבל הדמעות לא באות והכוסות כבר נקיות עומדות על המתקן לייבוש כלים.
ולמרות כל תקווה טיפשית אתה לא חוזר, והכוס החצי ריקה והחצי מלאה התרוקנה לגמריי ועומדת הפוכה ולועגת לי.
לועגת לי ולתקוות החמודות שלי וללא-מערכת-יחסים שלנו.
והשמש לא תתפוצץ והמכוניות ימשיכו לסוע והילדים ירוצו ויפלו עוד
זה פשוט הגב שלך שמתרחק ואחריו נסגרת הדלת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
