הייתי וברחתי

"יפה שקיעה ללב עצוב..."

הוא אמר ומחא את דמעותיו מעיניו

"אל נא תאמר - זו היא דרכי האחרונה..."

אמרתי ומחיתי את הדמעות שעוד נותרו מעיניו,

"הלו את אור היום הסתירו שמי העננה..."

"הו, אתה כל-כך פיוטי! זונות כמוך הייתי אוכל לארוחת בוקר,

כשעוד היה לי בוקר, וכשעוד הייתה לי ארוחה!"

"אז אולי הגיע זמן שתשקע בשינה מתוקה...

נים-נים... נים-נים..."

"הבנים נים-נים, והבנות נות-נות,

ואני לא מתכוון לאכול אשל ולחם בערב יום השנה החדשה!"

"באמת שאין צורך בכך, יקירי... אתה יכול לאכול קבב :)"

"כן..." הוא חייך, "אני אדפוק כמה קבבים-בבים, ויהיה אחלה...

אבל אל תגלה לאף-אחד, שלא יחשבו שאני שמן..."

"הו, לא," אמרתי בחמלה, וליטפתי את הכרס הענקית שלו,

"אתה לא שמן, אתה לא שמן."