הייתי וברחתי

גם אם אתה מתפלל, טוב לך או רע לך, זה לא משנה,

אתה נופל שוב ושוב לאותו בור אהבה,

וזה באחריותך אם תיקח משם זהב

כי הימים הולכים השינה, ובעשייה תוך כדי שינה,

ולמה לא לישון עם חיוך יפה על הפרצוף

הרבה ילדים קטנים משחקים בדשא,

"אימא, מה זה?"

- "זה חיים,"

"חיים! בואי אחותי, נלך לראות חיים,"

השמש יורדת לאט-לאט לתוך ההרים,

ומשם באיזה מקום אל הים

ארגז החול לפעמים זה כל העולם,

אין מודעות ל-מה שהולך מחוץ

"בואי, בואי... וואו, הנה חיים,"

מי זה הזאב הזה שיושב על הספסל,

מדליק סיגריות ומחייך?

"ילדים, ילדים, בואו הביתה!"

לא רוצים,

"בואו לאכול!"

לא רוצים

"בואו לשתות!"

לא רוצים

"הזאב יאכל אתכם!"

"וואה! אנחנו באים, בואי, בואי, יש פה זאב!"

אני לא מפחדת משום זאב,

אם יבוא אליי זאב, אני לא אקח ממנו כלום,

ואם הוא ינסה לגעת בי, אני אבעט לו בביצים,

ואספר לאימא, והיא תספר למשטרה,

ואז הוא יהיה בכלא

הארנבות שרות בחורף, או שהן לא שרות בכלל,

כי יש בחוץ זאב שמטייל ושר-שר

מה רוצה זאב מעלמות חמד מתוקות?

מעט דבש

להמתיק את הטעם המר של חייו.

גודל לא קובע

זה יכול להיות עפיפון גדול-גדול,

או יד ענקית שתופסת איש

זה יכול להיות כוכבים בגודל של עיניים,

או פרח בר שמנסה לחצות את הכביש

זה יכול להיות חטיף ביסלי בצל שנשכח על המדף,

או גג רעפים צבוע אדום שמשמש לקינון החסידות

אם הוא מדבר איתי, זה סימן שטוב לו,

גם כשיש לו עבר לוטה בערפל

הוא יכול להפוך את כל צלוחית הזיתים,

או לפוצץ בועות סבון על אריחי מרפסות גדולות

הוא מדבר איתי בחצי עין, או עם שפה שסועה,

או מלקט בשמים מהשמיים,

או שוקע אט-אט במים מלוחים

כשהוא מתקלח, הוא מתקלח שעות,

וטוב לשמור בצד איזו תקוות חסד לימים ריקים או חשוכים

מפנטז על סרפדים עם לב זהב שמטפסים אל החלונות.

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר,

זה בגלל שטוב לי לזחול על הרצפה,

לרחף באוויר

בלי חרב בגב, אני פשוט שר,

אתה יכול לשיר איתי, אם מתחשק לך

הוא צף על המים, הוא צולל,

ומגלה אוצרות פשוטים ש-כל אחד יכול למצוא,

אם הוא היה מתאמץ קצת

יש לו ים של זמן על פני האדמה הזו,

ולי יש ים של זמן, כשאני נוגע בשמיים

הכול מתמוטט, וזו סיבה טובה להתחיל מחדש,

מבין ההריסות מוצאים מציאות

יש רגע שהשמיים נמצצים כמו מתוך קשית,

ובהנד יד נפרשים שוב על הרקיע

גם אם תסתכל עליי ישר בעיניים,

ותגיד מילים מוכיחות,

אני בכלל לא כאן

אני יכול להסתכל לך ישר בעיניים, ולא לראות אותך

אני מנגן על הגגות עם כינור.

בלילה-בלילה היא מקללת

למה את מקללת?

"כי הבני-זונות מזיינים לי את המוח,"

מי אלה, ולמה הם עושים את זה?

"כי הם חארות מנייקים זונות,"

אז אולי תבקשי מהם יפה להפסיק,

"לא מדברת עם כולרות כאלה,"

אולי הגיע זמן שתשבי ונדבר על זה,

"לא רוצה לדבר על החריינים האלה,

לא מגיע להם שאני אתייחס למנייקים האלה,"

בואי נפוצץ בלונים,

"כן, לפוצץ בלונים, זה כיף, אני אוהבת,"

פוף... בלון התפוצץ,

"אהההה... כן, זה היה מצחיק,"

פוף... עוד בלון התפוצץ,

"טוב, זה מתחיל לשעמם,"

ועוד בלון,

"שיזדיינו הבלונים האלה, אימא שלהם זונה,"

מה עשו לך הבלונים?

"הם כל הזמן מתפוצצים,"

נכון, כי את מפוצצת אותם, כי זה כיף,

"זה לא כיף, והם לא צריכים להתפוצץ"

אבל את מפוצצת אותם,

"אז מה?"

אז לכן הם מתפוצצים,

"זו לא סיבה,"

אז מה הסיבה?

"שהם זונות, זונות מנייקים, כל הזמן מתפוצצים,"

טוב, אז בואי נשבור את הטלוויזיה,

"כן, זה כיף, לשבור לשבור,"

"את מרגישה יותר טוב?

"לא, אני בוכה, הטלוויזיה שלי שבורה,"

כי שברת אותה,

"אז מה? זו לא סיבה, היא לא צריכה להישבר,"

טוב, בואי נקפוץ מהחלון,

"כן, לקפוץ מהחלון זה כיף,"

זיונית מאוד רצתה להזדיין

היא הייתה אומרת לי, "זיונון, בוא נזדיין,"

אבל אני הייתי אומר לה "עזבי את זה, זיונית,

יש דברים אחרים להתעסק איתם בחיים האלה,

לא רק זיונים,"

אז היא הייתה שואלת "כמו מה?"

אז הייתי אומר לה "כמו אוננות,"

היא ניסתה את זה כמה זמן, ואמרה -

"זיונון, זה לא עושה לי את זה, אני צריכה זין שלך,"

אז אמרתי לה - "מה את עושה עניין, זיונית, אולי את לא מאוננת טוב?"

אז היא אמרה - "אני מאוננת טוב מאוד, אפילו קניתי וויברטור, אבל זה פשוט לא זה,"

אז אמרתי לה - "טוב, נו, בואי נעשה זריז,"

אז היא הייתה אומרת לי, אז הייתי אומר לה,

והיא הייתה אומרת לי, ואני הייתי אומר לה,

אמרתי לה - "לכי, תזדייני איתו!"

לכי תזדייני איתו, כל דבר הולך,

אני כבר אזדיין עם מישהו אחר,

לה, לה-לה-לה-לה-לה, לה-לה...