אנחנו נשב לארוחה יפה

אתמול הלכתי לפעולה אחרי חודש שלם של הברזות. המדריך שולח לי כל רביעי הודעה לצורך עדכון ואני תמיד מנפנפת אותו ולא מגיעה

אבל הפעם החלטתי ללכת גם כדי לצאת מהבית וגם כדי לראות את ש', להתמודד עם הבושה.

אמרתי לה שלא אגיע יותר כי מיציתי וכי זה מביך אחרי מה שקרה והיא ענתה שמוזר לה בלעדיי שם.

היא איחרה לפעולה, נכנסה באמצע והיה לי קשה לנשום. לה כנראה לא כי היא צחקה ודיברה עם כולם. זה היה ממש מקסים שלא אכפת לה מהנוכחות שלי.

לא יודעת.

מצטערת אם זה נשמע מעט אובססיבי, אבל היא הסתכלה עליי שלוש פעמים, רק אחת מהן נמשכה יותר מחמש שניות וזה היה מרגש וסקסי בטירוף.

אני זוכרת שהסתכלתי עליה כי לא יכלתי לשוטט יותר עם העיניים מבושה ואז קלטתי שהיא מסתכלת עליי אז הזזתי את המבט מהר ומיד באותה שניה החזרתי את המבט אליה ונתקענו אחת על השניה יותר מחמש שניות. זה היה קסום. העיניים שלה מעט התכווצו והיה לי מין רבע חיוך כזה, שליש אולי.

לא יודעת. אני אפילו לא זוכרת מי הסיטה את המבט ראשונה.

בכל אופן, אני לא מסוגלת לסבול אור יום. אני שמה לב שבחודש האחרון אני נרדמת כל יום בשעה חמש בבוקר אחרי זמן ממושך מול המחשב או ספר.

ולא שיש הרבה מה לעשות מול המחשב, אני על שלושה אתרים בלחץ. לפעמים מפלרטטות איתי וירטואלית אז אולי זה מה ששואב אותי.

היום התעוררתי בעשר בבוקר כי השכן מעליי החליט שהוא משפץ לבד את הבית. לבד! עזוב שדפקתי לך שלוש פעמים על הקיר וצעקתי עלייך להפסיק

כי אתה עושה לי בוקר שחור. כשהתעוררתי סופית ונכנסתי לשירותים התברר לי שהוא דפק לי חור בתקרה וכל הכיור והרצפה מלאים בחול רטוב ואבנים.

אז כל היום הוא דפק לי בדלת להתנצל ושהוא יגיע מחר לסדר ואמרתי לו שהכל תקין (אחרי שקיללתי אותו בלב וצרחתי לאבא בטלפון מעצבים).

כשניקיתי הכל ובאתי לצחצח שיניים, הוא המשיך לחפור בתקרה והפיל על הראש שלי חול ואבנים. ממש נפלא.

בכל אופן, מחר יום שישי. אני צריכה לצאת בעשר וחצי להפגנה "מפסיקות לשתוק", זו הפגנה שדורשת שיוויון מגדרי בבית הספר ובכלל.

נגד הטרדות מיניות ואונס.

בשבת אהיה בעצרת זיכרון לזכרה של ורד לב, בחורה שנאנסה ע"י אביה מגיל 3 והתאבדה שבוע שעבר.

אני מצטערת, אני אגיע להאזין לכאב שלך.

אם מחר בבוקר אסדר את הביטוח, אבא כנראה יעשה לי מלווה ואסיע אותי ואת י' לתל אביב להפגנה!

זה תלוי בחברת הביטוח ובזמן הפנוי של אבא. מקווה שזה יצא לפועל, אין לי כוח לאוטובוסים.

אתמול דיברתי עם אחי הקטן על יחסי מין מוגנים, מחלות מין ומה הוא חושב על התעשייה הפורנוגרפית. אולי זה יראה קצת מוזר, אבל הוא חשוב לי, וחשוב לי שידע על מין אמין ובטוח. ההורים שלי לא יעשו לו שיחות, הם לא מבינים כלום.

השיחה המינית הראשונה שלי עם אמא הייתה "כשאת רוצה לקיים יחסי מין עם גבר, תבואי אליי." כן, רק חבל שהבת שלך לסבית..

ועם אבא "אז את לא רוצה ילדים?" אל תתערב לי ברחם.

בכל אופן, הבהרתי לאחי שהכל בסדר ואני לא שופטת ושירגיש בנוח והוא פשוט נפלא. אני שמחה שהוא משתף פעולה.

הוא גם די פמיניסטי שזה מגניב. טוב, עם אחות חופרת כזו, איך אפשר שלא? למען האמת די נמאס לו מזה והוא מגלגל עיניים בכל פעם שאני מעלה את הנושא.

אחרי ששוחחתי עם אחי הלכתי לקניון להחליף את האוזניות המחרידות שמכרו לי - לא רוצים להחליף לי. המוכר אפילו שיקר לי שחוט אחד חסר בצבע חום למרות ששום חוט לא חסר ולא קרוע והחום נמצא מול העיניים שלו, שלנו. אבל לא היה לי כוח להתווכח יותר מידי והתחלתי להזיע מעצבים אז אמרתי לעצמי שלא אכפת לי ושהלוואי שבגלל הכסף שהוא גנב לי, הוא יצטרך להפסיד הרבה יותר במקום אחר. כי אולי, קארמה איפשהו?

בדקתי ספרים בחנות הספרים, קניתי בורקסים ושוקו כי הבטן לא הפסיקה להציק לי, וחטיף שוקולד לאחי.

קניתי סוף סוף את המתנה לחבר הכי טוב שלי, י' וכשחזרתי הביתה צירפתי את המתנה לברכה. מקווה שהוא יאהב!

אני גם אאפה לו בראוניז ואזרוק עליו קונפטי, וגם נשב בחוף עם בירות לכבודו.

אני ממש מחכה ל31 לדצמבר. אמנם החשבון בנק שלי מתרוקן מרגע לרגע כי אני הפרעת אישיות גבולית אבל

מותר לי לחגוג את השנה החדשה, לא שיש סיבה, אני שונאת את העובדה שאני חיה והורגת את הזמן שלי אבל אם אפשר לחגוג,

אז בכיף.

אסיים את הפוסט ברגשות הרומנטיים המוזרים שלי שאני ממש לא אוהבת -

אני ממש מקווה שש' תשלח לי הודעה/תתקשר אליי באמצע הלילה ותבקש שניפגש להתכרבל ויתפתח בנינו משהו

מוזר ולא מוגדר לפני הגיוס שלה.

מקווה שיהיה לי כוח מתישהו לחטט בחנויות דיסקים ולקנות את כל האלבומים של אליוט סמית'.

לא מרגישים שזה חג, ואני הכי אתאיסטית שיש אבל לכל אוכלי הסופגניות למיניהם ומדליקי החנוכיות, חג שמח!

אובססיה חדשה:

היי,

אז..גם אליי זה הגיע, התקררתי.

אני לא מסוגלת ממש לנשום, האף שלי סתום והנזלת רק נוזלת ונוזלת. אני פשוט אוטמת את הנחיריים שלי עם נייר טואלט מגולגל

ומסביב לאף מורחת וזלין. כל רבע שעה מוציאה ומקנחת כל מה שירד, ושוב מחליפה. אין לי כוח אבל זה די מועיל..

התקשרתי לאבא שיקנה לי דקסמול קולד בוקר ולילה, נראה אם זה יעבוד, הרבה המליצו עליו.

אני לא ממש זוכרת מה עשיתי מאז הפוסט האחרון.

שתיתי אלכוהול כהרגלי, הצעתי לש' להתכרבל והיא סירבה, אכלתי הרבה קינדר דליס, אבא הספיק לטוס לחו"ל והרגשתי נפלא

כי הבית נשאר נקי וזה משאיר אותי רגועה, יצאתי לקניון עם החבר הכי טוב והזמנתי סלט, חשבתי אם לחמצן את השיער ולצבוע כל שבוע

לצבע הזוי אחר, הכרחתי את עצמי להיכנס למקלחת, שטפתי כלים, יצאתי למסיבת לסביות בפעם הראשונה ו..הצילו, למה עשיתי את זה?

הידיד למסיבות שלי התקשר אליי ואמר לי שהוא סידר לי כניסה כי הכניסה היא ל22+ ואני הרי רק בת 19.

הוא אמר שהמנהלת תכניס אותי, אבל ידעתי שמשהו רע יקרה ובכל זאת יצאתי.

נפגשתי איתו ועם חברה שלו לעבודה, היא דתיה שמאמינה שיש שבעה עולמות למעלה אבל זוכרת רק שלושה.

גן עדן לאנשים הטובים, גיהינום לחוטאים, למשל, הומואים. ועוד עולם ששכחתי את שמו, לאנסים והרוצחים.

הו, מעניין לאן אגיע. (פח כל הדתות האלה.)

ישבנו בקופיקס בר בתל אביב. שמעו, שוט בחמש שקל זה אחלה ואיך לא חשבתי על להשתכר שם כל יום?

שתיתי ארבעה שוטים של וודקה, שוט אחד של טקילה מגעילה, רבע בירה, ושמונה כוסות וודקה רדבול. אני נוראית כמו שההאנגאובר

היה נוראי למחרת. בעצם לא למחרת, ממש אחרי שחזרתי הביתה כבר סבלתי ולא הצלחתי לישון.

בקיצור, שוחחנו עם אנשים שונים. זוג מבוגר נשוי, האישה שונאת צעקות, הבן זוג מתלהב מזה שהוא עוזר בבית, כאילו שזה לא מתפקידו

כשהוא גר עם מישהי בשותפות, בחור שרוקד פופ ועושה ביטבוקסינג, בחור הולנדי שחושב שאני רוצה לשכב איתו כי החמאתי לו על הזקן,

בחור צרפתי שצעקתי לו "יחי צרפת!" רק כי הלוואי והייתי דוברת צרפתית, המאבטח הנסיך שהוא טבעוני בן 37, מגדל שבעה חתולים ושני כלבים,

לא מאמין במוסד הנישואין (הכי מעולה ששמעתי בערב!), ומרגיש שהוא מסובך. לחצתי לו את היד, אין לי מושג למה.

פגשנו בארבעה חבר'ה שנראים חסרי ביטחון, לגמרי מעורערים, אחד מאורס השאר סתם מוזרים. אחד נשאר והשאר נטשו אותו, קוראים לו יוסי

והוא ממש אדיש.

בסביבות 00:30 תפסנו מונית למסיבה, התעללנו בנהג. האמת שהוא היה די מצחיק, לא שמעו מילה ממה שהוא אומר. לא שילמתי מונית וטוב שכך כי

בהמשך אני משלמת הרבה יותר.

עמדנו בכניסה, הראיתי ת.ז אבל הסברתי להם שהמנהלת מאשרת שאכנס ושאם כואב להם בחיים שיוציאו אותה החוצה והיא תאשר להם פנים מול פנים.

כל האבטחה והסלקטורית המגעילה פשוט שנאה אותי. קיללו אותי וביקשו ממני להפנים שאין סיכוי שאני נכנסת למסיבה למרות שהמנהלת יוצאת ומתחננת אליהם שיכניסו אותי כי החבר'ה שלי שיגעו אותה. שעה אני עומדת בחוץ בזמן שמאבטח צועק עליי לסתום את הפה ולכבד אותו. מי ישמע מה אמרתי ובדיעבד חבל שלא זרקתי עליו נעל. עוד גבר אגו שחושב שמותר לו לדבר איך שהוא רוצה בגלל התפקיד העלוב שלו.

התקשרתי לידיד ואמרתי לו שאני הולכת הביתה והוא לא התבאס במיוחד, הלכתי הצידה להשתין וחזרתי לשבת במדרגות מחוץ למסיבה, פתחתי את הטלפון וניסיתי לתפוס מונית, אחרי חמש דק' הם אומרים לי להיכנס.

רציני? באמת? בשביל מה כל הסרט הזה? למה להוציא לי מהאף? וממתי האבטחה מנהלת למנהלת את המקום?

נכנסתי, נתקעתי בטעות במישהי והתנצלתי וחברה שלה צעקה עליי "הלו, עד לבת זוג שלי" ושוב התנצלתי והרמתי ידיים כאילו להיכנע, בכל זאת, אני שיכורה. שילמתי, עקצו אותי בעשר שקל, נכנסתי למסיבה. מסיבה מגעילה. אנשים מגעילים. התנהגות מגעילה. הכל. מגעיל. פיכס.

רקדתי עשר דק', אמרתי לידיד שלי שאני יושבת שניה על הספות כי ראיתי איך אני מתעלפת שם, ישבתי, הסתכלתי מסביב, יצאתי.

המאבטח בפנים אומר לי שאין יציאה, אמרתי לו שיתן לי לצאת עכשיו ושאין לי כוח אליו "טוב אבל אי אפשר לחזור." מה זה אי אפשר לחזור?
לא שתכננתי אבל מי מנהל מסיבה ככה?

בכל אופן יצאתי, תפסתי מונית ב120 שקל חזור, בזבזתי 300 שקל לשווא. לא נהניתי. היה גרוע.

ההאנגאובר היה בלתי נסבל, מילא הוא היה משתלם.

מסיבה גרועה, אנשים גרועים, צוות גרוע, הפקה מזעזעת. תמותו על הלילה השחור שעשיתם לי.

-

את הימים הבאים אני מעבירה בליילל בכל פעם שאני קמה, לסבול כאבי גב חריפים, לקום מאוחר כמו גוויה, לעשות כלום מול המחשב, לסיים גלילים על גבי גלילים של נייר, לשנוא את עצמי, ולהתפלל שיקרה משהו מגניב עם מישהי. איזה כרבול, או לדבר בבר בכיף, אולי לדבר בטלפון ולקבוע להזדיין?

לא יודעת, רק שיקרה משהו ושהוא לא יגיע ממני לשם שינוי.

זה הנס על חלב עם דבש השני שלי, וזה די דוחה ומתוק מידי.

אני רעבה ואין לי כוח להכין אוכל, לא שיש מצרכים..אבל על מי אני עובדת, גם אם היו לא הייתי מכינה כי עצלנות.

תכף אכנס להתקלח למרות שתכננתי שלא אבל השיער שלי שומני ומגרד מעט.

תרגישו טוב כל האנשים שחולים להם שם באופק. אני הולכת לזלול חפיסות של דקסמול ולקוות שלא אקום מחר דביקה וקשה.

או..שלא אקום בכלל.

שיר שמלווה אותי בימים האחרונים,

זמרת מעולה, קליפ מוזר שמתחבר אליי, ושיר מדבק. תהנו