וואו. אני מקשה על עצמי לפעמים.
שחרר אחי. די להיות כבד כל הזמן.
אני צריך להיות קשה עם עצמי בדברים החשובים.
לעשות בחירה של על מה להתייסר ועל מה לוותר.
הימים האחרונים נתנו לי בוסט של מוטיבציה.
מה זה בוסט, כאפה רצינית של מוטיבציה.
יד במשקל 7 טון שרצה לקראת הפרצוף היפה שלי.
כאפה. אשכרה כאפה של מוטיבציה.
יש דבר כזה כאפה טובה מסתבר.
החלטתי להכנס למה שסוף סוף רציתי.
החלטתי שאם אני נכנס למשהו, אני צריך להתמסר לזה.
שאם אני עומד לעשות משהו, רוצה לעשות משהו,
אני צריך להתחתן לרעיון. לעשות מעשה שיהיה ממש כמו לשים טבעת על האצבע.
להתחתן לרעיון ולהבטיח לעצמי אחר כך, שגם אם לא באלי,
גם אם אין לי כוח,
גם אם "יש דברים יותר חשובים",
הבטחת. לעצמך. תעמוד במילה שלך.
ככה אני אתקדם. אני אתמיד. אני אבטיח לעצמי שזה נגמר.
התחושה המלנכולית הזו של כלום.
תחושת הכלום שמרחפת באוויר מעל ראשי בהרצה תמידית.
זה לא החיצון. זה לא הדברים שמסביבי. זו לא החברה ולא שום גורם חיצוני.
זה אני. אני מאכיל את עצמי שטויות.
אני מאכיל את עצמי עצב.
אני מוריד את עצמי בלי הפסקה.
ממשיך להוריד את עצמי, תוך כדי מסווה של שליטה, של שמחה.
חרטא. אני ריק בפנים.
אין לי כלום. אני מחפש את עצמי, אבל אין כלום.
אני באמת רוצה להיות שמח, ואני יודע את הדרך.
אבל זה לא שלם. זה פשוט לא שלם.
אז ללכת לבר עם חברים? לרדת על ג'וינט ולהוריד את ההרגשות הרעות האלה?
זה מה שאני צריך? אני כל כך לא מאמין בזה.
אני צריך להתמודד עם עצמי.
אני צריך להעמיק עוד יותר, ולהבין למה לעזאזל אני לא מאושר.
אני לא אמצא את עצמי עוד 10 שנים עוד יותר ריק, ועוד יותר אובדני.
והאלכוהול והג'וינטים האלה הם הבריחה הכי גדולה מעצמי.
בשביל לשחרר, פשוט תשחרר.
תהיה נוח, נינוח, בטוח בעצמך.
תקיף את עצמך באנשים שנוח לך איתם.
שאתה לא מרגיש שאתה צריך להרשים אותם.
או לשמור על איזו תדמית מסויימת.
שאתה לא צריך לשמור על חוקי החברה הטיפשיים.
אתה. תהיה. אתה.
פשוט. אתה.
ככה הנוחות הזאת תבוא. הבטחון יבוא.
ומי שלא ירצה או יקבל אותי, זה בסדר.
החיים קצרים מדי בשביל להתעסק בשטויות האלה.
גלשתי מנושא מוטיבציה לנושא בטחון עצמי.
יום מעולה, ובוקר טוב.
כינוי:
AnotherGuy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
