אני לא יודעת מה עובר עליי. פשוט יותר מידי לחץ. ואני נשברת לתוכו. אני מאבדת את עצמי ואת כל הכוחות שלי, בגלל רצונות שבכלל לא שווים את זה. אבל הם כן. אני כבר לא יודעת. אני פשוט מרגישה שהכל מתפרק. שאני מאבדת שליטה על הכל. ובגלל שאני חייבת שליטה על כל דבר אני מאבדת את הכל. זה פשוט מחליק לי בין האצבעות. אני מבטיחה לעצמי להפסיק, ואני מפסיקה לשבוע ונשברת וחוזרת זה מין מעגל כזה. מעגל שתלוי בי, אבל לא תלוי בי. כן אני יודעת זה נשמע כל כך מוזר והזוי אבל זאת האמת. וזה כל כך מבלבל. הלוואי שהייתי שלמה עם כל זה. עם ההחלטה להפסיק ואז הייתי מפסיקה, או אם ההחלטה להמשיך ואז הייתי ממשיכה. אני פשוט כבר לא זוכרת מי אני ומה אני. כל מה שאני יודעת זה שאני חייבת להוכיח להם,לכולם. אני חייבת להוכיח להם ולא נשאר לי הרבה זמן. ואני מותשת מזה. זה שואב את כל הכוחות שלי. ההתחבטויות עם עצמי. פשוט נמאס לי מזה. ומה שהכי גרוע האנשים שהכי קרובים אליי לא שמים לב, או יותר נכון לא אכפת להם. כי אני סוג ב'. כי אני לא שווה כלום. כי אני רעה, אין בי טוב. על כולם הצלחתי לעבוד, אבל הם יודעחם את האמת, הם יודעים שאין בי טוב. שהכל חשוך. והלוואי שזה היה אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: