somewhere only I know |
| 4/2015
עצמתי עניים... תמיד חשבתי שהיא שלמה עם עצמה. תמיד הסתכלתי עליה כמודל לחיקוי, תמיד הערצתי את הקבלה העצמית והדימוי העצמי שלה. והיום, היום אני מבינה שפשוט עצמתי עניים. אני מבינה שלא הענקתי לה את האפשרות להיות אמיתית איתי. שזה די אירוני כי היא היחידה שבאמת מכירה אותי. הייתי אגואיסטית מגעילה כהרגלי. כן אני יודעת שזאת החלטה שלה. כן אני יודעת שאני לא אשמה במראה החיצוני שלה. אבל בדבר אחד אני בטוח אשמה. לא שימשתי כאוזן קשבת. לא תמכתי בה כשהייתי צריכה. לא הייתי חברה טובה כמו שהיא מחשיבה אותי. היא אפילו שיקרה לי,כאילו פחדה לספר לי את האמת. לגביי זה שהיא הולכת לעבור ניתוח, כדי להיות רזה. ואני מתחילת שנה מנפנפת לה שאני יורדת במשקל, שירדתי 6 קילו. ואני עצמתי עניים כל פעם מחדש, והתעלמתי מרגשותייה, מתחושותייה, פשוט בחרתי להתעלם. ישבתי שם והתנשאתי (כהרגלי) מעלייה. עד כמה אגואיסתית מתנאשת אני יכולה להיות?!
| |
| |