אני אבודה. מכול הבחינות. הרס ראשון זה בעצם המבחן האחרון בחשבון. זהו שלא התכוננתי והוא מחר. מה שמנחם זה שהוא מיצב ככה שזה אמור להיוצ קל כי אני הקבצה א' אבל הם יכולים לשנות. אז ספק נדפקתי וספק לא. מקווה שלא אז שאלוהים יעזור לי...
הרס שני זה הדיאטה שלי. כאילו מה הבעיה פשוט להמשיך לסגור את הפה. למה פתאום חייב להתעורר אצלי הדחף לזלול. חבל ההצלה שלי זה שאני מנסה לשכנע את אבא שלי שירשום אותי למכון כושר.
הרס שלישי העצבים הבלתי פוסקים. רציני אז מה אם האופוריה נגמרה. למה תמיד אחרי האופוריה אני מרגישה כל כך מתוסכלת ובסופו של דבר כל הצער התסכול והכאב הופכים לעצבים כל כך קשים.
הרס רבעי אני שוקלת לעשות משהו. אני שוקלת לעשות את הדבר שפעם פחדתי ממנו וזלזלתי בו. אני שוקלת לעשות משהו שרוב האנשים שעושים אותו זה האנשים שאני נוהגת לזלזל ולצחוק עליהם בכל זמן ומקום אפשריים. אני שוקלת ללכת לשם. אני אפילו לא יודעת מאיפה הצורך הזה התעורר פתאום. אולי הסקרנות. אולי זה שכמה חברים קרובים שלי הלכו וממש נהנו. זה פשוט הורג אותי. זה מערער את כל מי שאני.
הרס חמישי אני עדיין חיה נושמת וקיימת זה מספיק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: