Never be alone. זה השם של השיר, Never be alone. זה כל כך רחוק ממני. גם כשאני מוקפת באנשים. אני בודדה. אני חושבת שאפילו באיזהשהוא מקום אני מעדיפה את הבדידות. מעדיפה את הריחוק. מעדיפה את הרגעים האלה. של לשבת ולכתוב לבד אני והשקט, אני והמוזיקה. אני. אני אפילו לא יודעת למה. כי כן זה כואב, התשוקה למישהו, התשוקה לכל דבר שבשבילי נחשב לבלתי מושג ובלתי אפשרי. התשוקה לאהבה, התשוקה לחברות, התשוקה לשמחה, התשוקה לחיוך וצחוק אמתיים, התשוקה להיות מי שאני ללא כל הסיבוכים, התשוקה שיאהבו אותי כמו שאני, בגלל מי שאני. אני אפילו לא קרובה להגשמת כל התשוקות האלו. אני חולמת מדמיינת וכותבת אותם ועליהם, אבל אני לא חייה אותם. למרות שאני מאוד רוצה. ואין לי מושג מה עוצר אותי.
תשוקות
אני ממשיכה להשתוקק, להשתוקק בענייים עצומות
לדמיין לרצות ולחלום לראות את היום
היום בו הכל מתגשם אני חייה את התשוקות
מגשימה את עצמי מניחה בצד את הכאב
ממשיכה הלאה לתשוקה הבאה לחלום הבא
בחופשיות נצחית משותטת במרחבים הפתוחים
אל עבר העתיד והעבר בידי סגור עם הכאב
והאהבה לצידי פורחת ותומכת מלטפת ועוטפת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: