לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

somewhere only I know



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2015


והנה אני פשוט משתוקקת לכתוב, מרגישה שאני מאבדת את זה, משתגעת לגמרי יותר ממה שאני כבר עכשיו. אני מעופפת, אני כאן כלומר הגוף שלי, אבל הראש שלי במקום אחר לגמרי, אני אפילו לא יכולה להסביר את זה. אני מתגעגעת לימים שהכל היה פשוט יותר, עכשיו הכל מסובך, מצד אחד אני מגשימה את אחת הפנטזיות הסודיות ביותר שלי, פנטזיה כזאת שאפילו לא נעים להודות בה, כלומר אני תמיד הייתי הכי ההפך מזה או לפחות זה מה ששידרתי. אבל בתוכי תמיד חשקתי בזה תמיד התגעגעתי לזה. אני מרגישה שההגשמה הזאת גורמת לי לוותר על חלק די ניכר בחיים שלי. משהו שאני ממש לא רוצה לוותר עליו. או יותר נכון מישהו. אבל למה זה חייב להיות זה או זה?! למה תמיד חייב להיות ויתור, למה יש משהו שעוצר את זה שהכל יהיה מושלם?! אני משתגעת מזה כי באמת אני כבר לא מבינה. פעם הכל היה כזה פשוט, לא הייתי צריכה לוותר על שום דבר, הכל היה פשוט מושלם. אני כותבת את זה מתוך תסכול וכאב, שנמאס לי מהם. אני אפילו לא מצליחה לכתוב כמו שצריך כאילו בשניה אחת כל חיי משתנים אני כבר לא אותה אחת, אני מישהי שונה. ולא לא בא לי קשיים אני רוצה לפשט דברים. ומה שהכי מוציא אותי מדעתי זה שאני נקרעת בין שני עולמות שרוצים אותי באופן שונה. עולם אחד, שליווה אותי לאורך כל הדרך, שהיה לצידי ברגעים קשים, או לפחות בחלקם, משתוקק למישהי אחרת, שונה ממני במלוא מובן המילה, צייתנית יותר, הרבה פחות דעתנית, אפשר להגיד שמטומטמת, שותקת, נגררת ולא מובילה. ועולם אחר עולם בו הגשמתי את הפנטזיה, אך לא היה לצידי כמעט אף פעם, רוצה אותי כמו שאני.

 

אומנם עבר שבוע שלם מאז התחיל החופש הגדול והסתיימו הלימודים. אבל רציתי להגיד שאני די מורוצה מרוב ההשגים שלי כמובן יכולתי יותר תמיד אפשר יותר. אבל מעלים אותי למצויינות באנגלית, ויש לי מבחן קיץ בחשבון בשביל לעלות למצוינות גם בחשבון אז תחזיקו אצבעות בשבילי.

 

גיאוגרפיה-92

היסטוריה-100

ספרות-90

עברית-93

תנך-100

אנגלית-96

מתמטיקה-86

ערבית-60

מדעים-90

ספורט-80

תרבות ישראל-95

נכתב על ידי , 26/6/2015 03:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה מוזר, זה שונה...


זה מוזר. זה שונה מכל מה שהכרתי. כבר ציינתי את זה בעבר. האופוריות שאני חושקת בהן כל כך. האופוריות שמחזיקות אותי שפויה. האופוריות שבזכותן אני מצליחה להרים את הראש מעל למים שמטבעים אותי ושולחים אותי למטה. אבל הפעם זה היה שונה לגמריי. אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה או מה זה. אבל זה נתן לי את הסיפוק הרגעי שהייתי נואשת אליו כל כך. אבל בשניה שזה נגמר לא חזרתי לעצמי. זה זרק אותי למקום אפל וחשוך שמעולם לא הייתי בו לפני כן. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת על כל האופוריות האלה. זה נתן לי להבין שאולי אני יכולה גם בלי זה. שאולי להרים את הראש מעל למים שמטבעים אותי הגיוני גם בלי סיפוקים רגעים כאלו ואחרים. שאולי אני זאת שמטביעה את עצמי. שגוררת אותי למטה. שלא נותנת לי לעלות שלא משחררת שחונקת שלוקחת את כל האויר לנשימה שקיים בעולם. שגורמת לעצמי לרצות למות. שגורמת לעצמי לאבד כל רצון אנושי בסיסי. הבנתי שאני משקרת לעצמי. אכפת לי. אכפת לי מה הם אומרים. אכפת לי שפוגעים, כי אני נפגעת. אכפת לי מהאנשים שקיוויתי ששכחתי, שכבר לא קיימים עבורי. אז מזל טוב-הם קיימים עבורך. והן צדקו. כל הרגשות שאני כל כך מתכחשת עליהם. מתעקשת להראות שאני אנטיפתית שלא שמה על אף אחד שרגשות עבורי זה כמו אמונה, יכול להיות שקיים ויכול להיות שלא. להראות את הספק באנשויותי. רק בשביל לא להפגע עוד פעם. הרגשות שלי פתחו מגננות, אני מרחיקה ממני ואני לא נפתחת בפני אף אחד. טוב הן צדקו חלקית. כי בעצם הן לא יודעות שאני מדממת מבפנים. הן לא ידעו, אף אחד לא יודע. כשאני חושבת על זה. המקום היחידי שמתיימר להכיר אותי, זה הבלוג הזה. כי אפילו אני בקושי מכירה את עצמי.  
נכתב על ידי , 8/6/2015 00:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשוקות


Never be alone. זה השם של השיר, Never be alone. זה כל כך רחוק ממני. גם כשאני מוקפת באנשים. אני בודדה. אני חושבת שאפילו באיזהשהוא מקום אני מעדיפה את הבדידות. מעדיפה את הריחוק. מעדיפה את הרגעים האלה. של לשבת ולכתוב לבד אני והשקט, אני והמוזיקה. אני. אני אפילו לא יודעת למה. כי כן זה כואב, התשוקה למישהו, התשוקה לכל דבר שבשבילי נחשב לבלתי מושג ובלתי אפשרי. התשוקה לאהבה, התשוקה לחברות, התשוקה לשמחה, התשוקה לחיוך וצחוק אמתיים, התשוקה להיות מי שאני ללא כל הסיבוכים, התשוקה שיאהבו אותי כמו שאני, בגלל מי שאני. אני אפילו לא קרובה להגשמת כל התשוקות האלו. אני חולמת מדמיינת וכותבת אותם ועליהם, אבל אני לא חייה אותם. למרות שאני מאוד רוצה. ואין לי מושג מה עוצר אותי.

 

 

תשוקות

אני ממשיכה להשתוקק, להשתוקק בענייים עצומות

לדמיין לרצות ולחלום לראות את היום

היום בו הכל מתגשם אני חייה את התשוקות

מגשימה את עצמי מניחה בצד את הכאב

ממשיכה הלאה לתשוקה הבאה לחלום הבא

בחופשיות נצחית משותטת במרחבים הפתוחים

אל עבר העתיד והעבר בידי סגור עם הכאב

והאהבה לצידי פורחת ותומכת מלטפת ועוטפת

 

 

 

נכתב על ידי , 7/6/2015 00:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 23

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
1,330
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjust give me a reason אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על just give me a reason ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)