והנה אני פשוט משתוקקת לכתוב, מרגישה שאני מאבדת את זה, משתגעת לגמרי יותר ממה שאני כבר עכשיו. אני מעופפת, אני כאן כלומר הגוף שלי, אבל הראש שלי במקום אחר לגמרי, אני אפילו לא יכולה להסביר את זה. אני מתגעגעת לימים שהכל היה פשוט יותר, עכשיו הכל מסובך, מצד אחד אני מגשימה את אחת הפנטזיות הסודיות ביותר שלי, פנטזיה כזאת שאפילו לא נעים להודות בה, כלומר אני תמיד הייתי הכי ההפך מזה או לפחות זה מה ששידרתי. אבל בתוכי תמיד חשקתי בזה תמיד התגעגעתי לזה. אני מרגישה שההגשמה הזאת גורמת לי לוותר על חלק די ניכר בחיים שלי. משהו שאני ממש לא רוצה לוותר עליו. או יותר נכון מישהו. אבל למה זה חייב להיות זה או זה?! למה תמיד חייב להיות ויתור, למה יש משהו שעוצר את זה שהכל יהיה מושלם?! אני משתגעת מזה כי באמת אני כבר לא מבינה. פעם הכל היה כזה פשוט, לא הייתי צריכה לוותר על שום דבר, הכל היה פשוט מושלם. אני כותבת את זה מתוך תסכול וכאב, שנמאס לי מהם. אני אפילו לא מצליחה לכתוב כמו שצריך כאילו בשניה אחת כל חיי משתנים אני כבר לא אותה אחת, אני מישהי שונה. ולא לא בא לי קשיים אני רוצה לפשט דברים. ומה שהכי מוציא אותי מדעתי זה שאני נקרעת בין שני עולמות שרוצים אותי באופן שונה. עולם אחד, שליווה אותי לאורך כל הדרך, שהיה לצידי ברגעים קשים, או לפחות בחלקם, משתוקק למישהי אחרת, שונה ממני במלוא מובן המילה, צייתנית יותר, הרבה פחות דעתנית, אפשר להגיד שמטומטמת, שותקת, נגררת ולא מובילה. ועולם אחר עולם בו הגשמתי את הפנטזיה, אך לא היה לצידי כמעט אף פעם, רוצה אותי כמו שאני.
אומנם עבר שבוע שלם מאז התחיל החופש הגדול והסתיימו הלימודים. אבל רציתי להגיד שאני די מורוצה מרוב ההשגים שלי כמובן יכולתי יותר תמיד אפשר יותר. אבל מעלים אותי למצויינות באנגלית, ויש לי מבחן קיץ בחשבון בשביל לעלות למצוינות גם בחשבון אז תחזיקו אצבעות בשבילי.
גיאוגרפיה-92
היסטוריה-100
ספרות-90
עברית-93
תנך-100
אנגלית-96
מתמטיקה-86
ערבית-60
מדעים-90
ספורט-80
תרבות ישראל-95