חשבתי להציג את עצמי.

אני אביגיל. אני משוגעת, אוהבת, ורוצה להיות אהובה.

אני דעתנית, סופרת, משוררת (לפעמים), מזמרת (ולפעמים זמרת), ציירת, חופרת, מכורה למוזיקה, אובססיבית, שונה, דומה, יצירתית, צלמת.

אני שונאת אנשים שמתקנים אותי. במיוחד כשהם צודקים.

אני מאמינה באלוהים, ונורא חזקה באמונה שלי. אני שקרנית, ומשתמשת בשקרים שלי לחפות על זה שאני כבר לא דתית. אני עדיין חזקה באמונה שלי.

אני מזריקה ספרים לדם שלי כמו שאנשים מזריקים סמים. כנ"ל לגבי כתיבה, טיילור סוויפט, שוקולד, סימס 3, GoodReads.com, ולאחרונה, טאמבלר.

אני אוהבת לכתוב יותר משאני אוהבת לנשום.

ואני אוהבת להיות בחיים.

גם כאשר הייתי במקום הכי גרוע שלי, אהבתי לחיות. גם כששנאתי את החיים שלי, אהבתי חיים. אהבתי כל נשימה שלקחתי, אהבתי את הארי פוטר, אהבתי את דוקטור הו, אהבתי את באפי, אהבתי את הספרים שלי, אהבתי את Seven of Nine.(Star Trek: Voyager) היה לי אפילו ריקוד קטן ומנגינה פשוטה מאוד לSeven of Nine, Seven of Nine, Seven of Nine!!!

אני דוברת אנגלית.

אני רעבה. ושמנה. ואוהבת לאכול. ומכורה לשוקולד.

אני מתפלספת. אני טובה בלימודים באופן טבעי ולכן לא לומדת ולכן נכשלת. (אופס.) אני שונאת התעמלות גופנית מכל סוג חוץ משחיה, אבל למי יש את הזמן או את האנרגיה.

אני יכולה לדקלם/לשיר את כל הפרק השביעי של העונה השישית של באפי מההתחלה ועד הסוף בתנאים האופטימליים.(זה הפרק של המחזמר Once More With Feeling).

אני מנסה להיות נחמדה, אבל אני ביצ'ית.

אני לא יכולה לפסל. אני עקשנית. אני לא רואה, בלי המשקפיים שלי, למרחק של אולי חצי מטר, ולמרות שניסיתי, לא הצלחתי להשתמש בעדשות מגע.

יש לי שני חברות ממש קרובות, ואחת ההפך ממני בכמעט כל דבר, ואחת האמצע בינינו. האמצע היתה יכולה להיחשב כBFF שלי, אבל אני לא, כי אני לא בנוח עם זה.

שש שנים, כל היסודי, הייתי בתחתית. הייתי הכי לא פופולרית. עשיתי עכשו google translate והוא אמר שbullied זה הציק, אבל זה לא. ושש שנים "בריינו" אותי.

אני רגישה ומפגרת לפעמים, וקשה על עצמי יותר מדי וקלילה יותר מדי על כל מי שסביבי.

אני לא יודעת. ואני כל כך רוצה לדעת.

ויש לי סיפור בראש ומוזיקה ברקע.

אביגיל