זה, כמובן, תלוי באופן המחשבה.

שפה באופן טבעי מתפתחת. אז אפשר להגיד, שהאנגלית של היום הרבה פחות טובה מזאת של לפני שישים שנה(למרות שלפני סרטים, ההבדל הוא יותר בן מאה שנים), אבל מצד שני, שישים שנה לפני אמרו בדיוק אותו הדבר. השפה פשוט משתנה. בעוד חמישים שנה מישהו יסתכל בבלוג המסכן שלי ויאמר, וואו. איזו שפה עשירה, כיצד היא מתבטאת בשפה הגבוהה הזו? באמת דיברו ככה דאז?

אז לא. לא דיברו ככה. אני לוקחת מעט להגים מכאן, מעט משם, ובסופו של דבר, סגנון הכתיבה שלי מערב כל מה שאני מכירה. ואני מכירה גם מילים "גבוהות". אני אוהבת לחשוב עליהן כעל ישנות.

השאלה האמיתית היא אם בכלל יראו את המילים האלה. אם מישהו עוד קורא פה חמישים שנה מהיום, אנא, הגד לי: ביכולתכם לסוע בזמן? או שסוף סוף הבינו כמה זה בולשיט? מישהו עדיין אוהב דוקטור הו? ומה עם באפי? או מלחמות הכוכבים? מסע בין כוכבים? ריהאנה?

אולי יקחו מילים ישנות וישנו את המשמעות שלהם, או יהפכו אותם ליותר נפוצים בפינו. דוגמא טובה היא המילה awesome. במקור, היה את המילה aweful, שמשמעותה: מלא ביראה. אך כאשר היא קיבלה משמעות שלילית נאלצו למצוא מילה אחרת, awesome, שנהפכה לצד החיובי של awful. בסופו של דבר היא נהפכה לכינוי של כל דבר חיובי. כל דבר אדיר. ואדיר, בכלל - משמעותו כביר, גדול. איך זה נהפך למילה למשהו פופולרי, משהו שאוהבים, משהו awesome?

המורה שלי הציגה לפני שאלה: אם שפה כל הזמן מתפתחת, אז למה צריך לטרוח לתקן מישהו כשהוא אומר "אני יעשה"? אני אומרת, שגם אם שפה משתנה זה לא אומר שמוותרים על הכללים שלה. היא לא השתכנעה. אני לא יודעת מה להגיד לה, אבל גם היא לא הצליחה להסיט אותי מאמונתי שכל מי שמתבלבל בין "your" ו-"you're" צריך לדון למוות בידי אינטרנט גרוע להמשך החיים, בסגנון מכת הדם: גם אם הקשר של הwi-fi עובד בסדר גמור בפלאפון שלי, ברגע שהוא מחזיק אותו - זהו. לא עובד. נראה איך הוא יסתדר עם זה.

יש מספיק דברים לומר על הנושא. אני יכולה להביא הרבה שאלות, הרבה עובדות. אבל בינתיים, יש מספיק סרטונים וכתבות וערכים, וזה מספק אותי.

Gail.

נ.ב.: תצפו בזה. זה אדיר.