הייתי מאחור שוב.

הרגשתי כמו ילדה קטנה, רק שעכשו הקול שלי עצמי לא הספיק למלא את החלל. והוא היה כל כך שקט ואני לא ידעתי למה והוא לא הדליק את המוזיקה וישבתי מאחור שוב.

הגשם פגש בחלון שלי ושוב הסתכלתי החוצה.

"הכל בסדר?" שאלתי, הקול שלי חלש. שוב לא קיבלתי תשובה.

עברו לי בראש כל המחשבות: זאת אשמתי? מה עשיתי? איך אני יכולה לתקן?

בסופו של דבר, לא אמרתי כלום. פשוט יצאתי מהמכונית ונכנסתי לבית ופסעתי לחדר וספרתי את הצעדים עד למיטה ולקחתי את המחשב ושכחתי.

רק שלא שכחתי. פחדתי.

Gail.