לחשוב בקול רם

יש משהו מרגש בשבילי בידיעה הזאת שמישהו אחר מאושר. בידיעה הזאת שמישהו נשאר ער הלילה וחושב על מה שקרה לו, שמישהו לא יכול להפסיק לחייך. אין משהו יותר טוב מזה בשבילי. חברה שלי מוצאת את זה משעשע שכל פעם שהיא מספרת לי משהו טוב שקרה לה אז אני מתרגשת, אבל אני לא מבינה איך אפשר שלא. גם אם זה היה מישהו שאני שונאת הייתי מרגישה מין חשמל סטטי של התרגשות כזאת שגורם לשערות שלי לסמור, אז כשזה מישהו שאכפת לי ממנו זה יותר כמו ברק שחותך דרכי. אני לא יודעת להסביר את זה. אבל יש משהו כל כך יפה ומרגש בידיעה שמישהו, באמת ובתמים, מאושר.