התיישבתי ליד משהו זר באוטובוס לבאר שבע באוטובוס האחרון לבאר שבע, הוא השעין את הראש שלו כנגד החלון ושמע מוזיקה הרבה יותר מידי רועשת. כשהתיישבתי הפסיק.
״את נראית זוועה.״ אמר.
״דרך טובה להתחיל שיחה.״
״מה שנכון נכון.״
״אני עדיין נראית יותר טוב ממך.״
״אני לא אתווכח על זה.״
״בוא נשחק משחק.״ הצעתי.
״איזה?״
״אתה תספר לי על הערב שלך ואני אקשיב.״
״רק אם גם את תעשי את זה אחר כך.״
״סיכמנו.״
״אנחנו לא יכולים להיות ביחד. והיא היחידה שעומדת בדרך שלנו, היא שמה רגליים לעצמה. היא לא מעריכה את עצמה ולא נותנת גם לי להעריך, זה כל כך קשה לאהוב מישהו ככה, מישהו שלא רוצה שיאהבו אותו,״ הסתכל מהחלון.
״אבל זה שווה את זה.״ המשיך.
״כי היא שווה את זה.״ סיימתי.
״בדיוק. אני לא מבין איך היא לא רואה את זה, כל סוף שבוע היא מזמינה אותי לדירה שלה, בפעם הראשונה קיבלתי את הרושם הלא נכון. היא רק רוצה לדבר.״ חייך חצי חיוך.
״אולי היא רק מחפשת מישהו שיקשיב, מישהו שיעשה אותה לפחות בודדה.״ אמרתי.
״כולנו מחפשים, לא?״ שאל.
שיחקתי בקצה של החולצה שלי בשקט. ״אחרת זה בלתי נסבל,״ המשכתי,
״רק כמעט.״
״כמעט.״ חזר.
״אולי אנחנו ברי מזל אם אנחנו פוגשים מישהו שמבין אותנו, אפילו אם זה רק לחלקיק שנייה,״ אמר.
״באוטובוס בדרך לבאר שבע,״ המשכתי. ״ואתה צריך לרדת בתחנה הבאה.״ סיים.
״בסוף לא סיפרת לי את הסיפור שלך.״ הוא הסתכל עליי לראשונה. ״בפעם הבאה.״ הבטחתי.
הוא לחץ על כפתור העצור, הוא התרומם ודחף במעלה האף שלו משקפיים שלא שמתי לב אליהם קודם.
״אתה מוכר לי.״
״ואת יפה,״ חייך. ״גם מבחוץ.״ אמר.
אולי מסיפור של מישהי אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: