לחשוב בקול רם

עמית מתעניין בי שוב. לא יודעת איך להרגיש לגבי זה. פעם שעברה, באמת קיוויתי למשהו, והוא גרם לי להרגיש מטומטמת להרבה זמן. ועד היום, אני בטוחה שהוא אהב אותי אז, אבל הוא תמיד חושב על מה אנשים אחרים חושבים, על מה אנשים יחשבו. אבל למרות הכל, למרות כל החברים שהיו יכולים להיות לי אני לא מתחרטת על בחירות החברים שלי. החברים שלי הם טובים באמת, גם אם הם לא האנשים האידיאליים, גם אם רוב השכבה לא אוהבת אותם. לא הייתי מוותרת עליהם, אני מבינה למה אנשים לא אוהבים אותם, הם יכולים להשאיר רושם כקצת מתנשאים. אבל הם נהדרים, האנשים האחרים לא רואים כמה היתרונות שלהם עולים על החסרונות. שיעור סייבר היה מזעזע, בלעדיהם הוא היה נוראי. השיעורים הראשונים היו נחמדים, אבל אחרי תשע שעות היה נמאס לי מכל שיעור.