לחשוב בקול רם

אם הייתי עכביש, אני הייתי עכביש בודד, עכביש בודד וצמחוני. אחד כזה שטווה את החוטים שלו רק בשביל לתפוס כמה חברים, הייתי יושבת ומחכה. הייתי צופה בימים עוברים, בעונות מתחלפות, הייתי צופה במיליוני שקיעות, באלפי אנשים. הייתי צופה בהכל ובכולם, מחכה לעכביש הזה שיגיע ושיהיה חבר שלי. אבל למרות כל הציפיות, העכביש לא הגיע, עד היום שבו הסתבכתי בחוטים של עצמי. אבל במקום להציל אותי, העכביש החליט לאכול אותי כי אנחנו עכבישים, אחרי הכל.  ואולי יש כאלה שיחשבו שזה עצוב, אבל העכביש שהייתי חי חיים מלאים, הוא צפה במיליון שקיעות, בציפיה לעכביש שיגיע, בלי לדעת שהחיים שלו בלי העכביש נהדרים כמו שהם. החיים עם העכביש האחר לא היה כמו שהוא ציפה שזה יהיה. ולמרות הכל, העכביש היה מאושר.