לחשוב בקול רם

אתם מכירים את הרגע הזה שבו אתם מפסיקים לחשוב? ברגע הזה שאתם פשוט פועלים? אז זה מה שעשיתי היום. זה היה בהשראת חברה שלי, שהציעה למישהו  שהיא לא מכירה לצאת. ואם היא הייתה אמיצה מספיק בשביל זה, אני יכולה להיות מספיק אמיצה בשביל לדבר עם מישהו שמוצא חן בעיניי, כשיש לי סיבה. והיום לא חשבתי על "אבל מה אם הוא ...." ועל "מה אם אני ...." אלא פשוט דיברתי איתו. וזה היה נחמד, כי לאחרונה הוא הרבה פחות מוצא חן בעיניי אז זה הקל עליי. אבל החלק הכי טוב בכל זה, זה שהוא רצה לדבר איתי. כאילו הוא התנהג כמוני כשאני מנסה לנהל שיחה עם בן אדם ולא מצליח לי, ואני חושבת שזה דבר חיובי. כי נמאס לי לשתוק, ולהיות בצד שמדבר זה הרבה יותר טוב. אני יכולה להתרגל לזה. כי נמאס לי שהחברים שלי קוראים לי מחושבת, אבל אפילו יותר נמאס לי להיות כזאת.אז זה היה היום שבו ילדת המחשבות הפסיקה לחשוב, אפילו אם זה היה רק לשעתיים בשיעור מתמטיקה.