לחשוב בקול רם
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2015
יצאה מכל החורים
אני מרגישה כאילו חברה שלי משגעת אותי. היא יצאה לי כבר מכל החורים. ואני יודעת שהיא לא מתכוונת, שהיא לא עושה את זה בכוונה אבל אני חושבת שקיים גבול מסויים של כמה מהבעיות שלך אפשר להפיל על אחרים. ואני לא מתכוונת על דברים רציניים באמת. פשוט לדוגמה היום נבחנו למד"א ונתנו לנו למלא את הקדם ראיון, וחוץ מזה שהיא העתיקה ממני חצי מהתשובות, אחרי שהיא הפריעה לי מיליון פעמים אז כמות הפעמים שהיא הייתה על סף בכי מלחץ הדהימה אותי. ואני מבינה שאת בן אדם לחוץ, גם אני בן אדם לחוץ, אבל אני לא גורמת לאחרים לסבול מזה. אני מרגישה כאילו היא חונקת אותי וזה מעצבן. יש לנו בוחן בהבעה מחר והיא הספיקה לשאול אותי מיליון ושתיים הודעות כדי שאני אגיד לה את התשובות כי היא לא יודעת לענות לבד, אבל הדבר הגרוע מכל בסיפור הזה הוא שאחר כך היא מתלוננת לי שהיא רוצה להיות מהאנשים שיכולים להסתדר לבד. אבל איכשהו יוצא שהיא אף פעם לא נותנת לזה ניסיון. אה ודרך אגב, התקבלתי למד"א. הם דירגו אותי 5/5 וזה החמיא לי, כי לפחות אני יודעת שאני משאירה רושם טוב בראיונות. למרות שבסוף אני כנראה לא יכולה ללכת לשם. אז חבל לי שסתם חשבתי שם שעתיים וסבלתי ממצבי רוח הבלתי נסבלים שלה. אני מרגישה כמו בן אדם רע, אבל ברצינות.... שתפסיק.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: