לחשוב בקול רם

מאתמול להיום הספקתי לגרום לשני חברים שלי להתעצבן עליי.

אחת מהחברות המאמינות שלי התעצבנה עליי בגלל שהבעתי כמה מהדעות שלי שהופכות אותי לאתאיסטית אגנוסטית, ולא למאמינה. אז היא אמרה שזה הפריע לה, התנצלתי. כי לא התכוונתי לצאת מזלזלת. אבל היא המשיכה לכעוס עליי בכל מקרה, אמרתי לה שזה וויכוח מיותר ואז היא אמרה לי "כשאומרים לך שמפריע לך את אומרת שזה וויכוח מיותר?" כי כן. זה וויכוח מיותר. אחרי שהתנצלתי בלי שהיא הייתה עוינת להשתמש בעוינות ובמניפולציות רגשיות למען להוציא ממני רגשות אשמה על הדעות שלי, וזאת ידידיי דרך מצוינת לעלות לי על העצבים.

ידיד שלי גם התעצבן עליי. תנו לי להסביר לכם, ידיד שלי סובל מביטחון עצמי נמוך בצורה מדהימה. אבל אני לא מוכנה לקחת את זה כהצדקה לשום דבר שהוא עושה. הוא אוהב להתמסכן, הוא אוהב צומי והוא תמיד גורם לאנשים אחרים להרגיש רע עצמם בעזרת מניפולציות. חברה שלי סיפרה לי אתמול משהו שממש לא יפה לספר לאנשים אחרים כי היא רצתה לבקש ממני עצה. אז הוא בא וניסה להיכנס לשיחה. ביקשתי ממנו יפה ללכת אבל הוא התעקש להישאר. אז צחקתי איתו ואמרתי לו שאנחנו מדברות על מחזור, אז הוא התחיל לדבר איתנו על מחזור. התחמקנו ממנו(ומעוד ידיד וארבע חברות!!!) והוא פשוט הפסיק לדבר איתנו. הוא אמר לנו שאנחנו משקרות לו ושאנחנו צוחקות עליו. חוץ מזה שזה דבר לא נכון לחלוטין, הוא הרגיש בנוח גם לקרוא לי בוגדת על הדרך, פשוט מותק של בן אדם. 

אני פתוחה לביקורת האובייקטיבית שלכם, אם תרצו.