לחשוב בקול רם

בעוד כמה שעות נגמרת 2015.

אני יודעת שזה מוזר אבל אני נתקפת דחף לבכות כשאני כותבת את זה. זה כך כל שנה מחדש.

אפילו לשנת 2014 המכוערת התגעגעתי בסופו של דבר.

אולי יש לי קטע עם שנים אי זוגיות כי הן נוהגות להיות הטובות ביותר.

אוקיי,

2015.

אני מרגישה כאילו השתנתי ב180 מעלות.

אני מרגישה כאילו כל הכמה חודשים האחרונים עשיתי היפוכים באוויר.

השנה האדמה התמוטטה תחתיי.

השנה למדתי לשחרר.

ואתם יודעים מה? אני חושבת שיהיה בסדר.

וזאת תחושה שלא הייתה לי כבר הרבה זמן.

כואב לי לראות את הזמן עובר.

הקול שהוא משמיע בעודו חולף מתנגן באוזניי כשריקת הרוח ביום גשום במיוחד. חלש אך מורגש.

הגשם מטפטף וגורם לי לתחושת הקלה מטורפת.

מרגיש כמו דף חדש.