don't feel no pain, just smile back :)

מודה שהתגעגעתי לזה. יצאתי אתמול לתל אביב עם ידיד ו2 חברים שלו. טוב לא בדיוק 2 חברים שלו, אחד מהם חבר טוב שלו והשני חבר טוב של החבר הטוב - מה שהוביל למצב שאף אחד מאיתנו לא באמת הכיר את כולם. הסתכנתי בזה שהיציאה תהיה עלובה כי אנחנו לא באמת מכירים, אבל היי.. כולנו חברותיים. מפה לשם עשינו סבב ברים והסתובבנו ברחבי תל אביב. שכחתי כבר מה זה לצאת רק עם בנים, איזה כיף זה..

היה כל כך מצחיק, הרגשתי אהובה

שני החברים התחילו איתי ולשנייה חשבתי לעצמי שאני יכולה להשיג כל אחד שרק ארצה (לשנייה)

השתכרתי אחרי מלא זמן שלא שתיתי כמו שצריך

התחרמנתי, נהניתי

חזרתי לעיר וביקרתי חברה בפיצוציה שהיא עובדת בה (משמרת לילה) וחזרתי משם כשכבר הייתה זריחה

אני אוהבת את הלילות האלו

אלו שמנוצלים עד טיפת הזמן האחרונה

אלו שלפני שהם מתחילים, אי אפשר לדעת מה הם יכללו

הייתי רוצה שבכל שבוע שאני בבית לפחות לילה אחד יהיה לילה כזה.

כמובן שקמתי עם הנגאובר מפחיד

אבל לגמרי שווה את זה

יש דפוס שחוזר על עצמו. אני חייבת לנתח את זה ולהבין ממה זה נגרם, כי תכלס, די נמאס לי

"אין לי עצות כי מי אני?
אתה חכם, אתה מבין שזה זמני.."