don't feel no pain, just smile back :)

שוב ושוב,  המילים חוזרות על עצמן.  

חושבת כמה פתטית אני נשמעת,  מלאה ברחמים עצמיים

תוהה אם זה רק נשמע ככה,  או שאני באמת כזאת.. 

האם הפעם זו באמת אני שמקצינה הכל או שבאמת המצב הוא בדיוק כפי שהוא נראה.. 

ולמה הכל קורה

כל כך רציתי שירות משמעותי,  שנים שאוהב להיזכר בהן בדיעבד

כל כך רציתי חברים לחיים

לא חשבתי שאלו ציפיות שנחשבות גבוהות.. 

והזמן מרגיש כאילו נעצר,  אני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה

אני מרגישה שאני עומדת במקום ודברים קורים

ואני לא חווה אותם. 

אין לי כוח שוב לצמוח מהקושי,  נאלצתי לעשות את זה כל כך הרבה עד היום שכבר נמאס לי

רק להרגיש שייכת,  זה הכל..  להרגיש חלק

אני צריכה דף חדש..