don't feel no pain, just smile back :)

עוד חודש מעכשיו ונגעתי בקיר  (תכפכפו אותי על המשפט הצעיר הזה שיצא לי עכשיו מהפה) 

חודש אחרי זה הכל הולך להשתנות. 3/4 מהבסיס מתחלף לגמרי, כולל האגף שלי. אני מפחדת 

אחרי מליאנתלפים שנה, סוף סוף טווחתי! (זה שעשיתי 0/10 ועף לי תרמיל רותח על היד ועשה לי כוויה כמו באדאס זה כבר פרט שולי לא?)

יש לי חשק לטייל ולעשות מלא דברים לא צפויים ולהיות ספונטנית, אבל כולם בתקופת פסיכומטרי/נעלמו לי/לא זורמים בכללי מה שגורם ללב שלי לבכות קצת

אני כבר תקופה ארוכה חולמת שרוצחים אותי, כל פעם בדרך אחרת.. הלילה אלו היו רוסים נוצרים שרצו להרוג את כולם (דעאש סטייל) ומפה לשם החלום נגמר בסיטואציה הבאה: אני, המשפחה המצומצמת והרוצח לעתיד יושבים ואוכלים סעודה אחרונה. מקסים.

-ואחרי זה הקב"ן טוען שאני שפויה לגמרי. פחח-

עוד יגמור אותי נפשית. הוא כבר מצליח די טוב בינתיים

אולי זה לא היה קורה אם לא הייתי עושה את העבודה של הקצינים שלי בנוסף לעבודה הרגילה שלי. אם הקצין האישי החדש שלי היה מבין כמה השפעה יש לו ויודע כמה אנחנו בוכות בגללו ובגלל היחס המזלזל שלו. 

אם חשבתי לצאת לקצונה (ובאמת באמת שקלתי את  זה),  ההתנהגות שלהם הצליחה להוריד לי מזה כל כך. לא אקח סיכון אפילו מזערי להיות כמוהם אחרי בה"ד 1 שכנראה באמת שוטף את המוח. 

ויאללה להבריז מארוחת שישי בבסיס כי.. כוסאומו עם העולם