לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

don't feel no pain, just smile back :)


לא מסוגלת לחיות בשלום עם אבוקדו. זאת תכלית חיי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

8/2016

רק לא זה


להתפתל מכאבים ברכבת

המחזור מאחר בשלושה שבועות

וסיכוי של 50/50

 

בבקשה שיהיה קו אחד

נכתב על ידי feel again , 19/8/2016 12:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-19/8/2016 13:02
 



מתיש לרצות אותך


זה מתיש לרצות אותך.

 

לחיות לפי הכללים שלך, שכבר הרבה מעבר למקובל, את *אוסרת* עליי לומר דברים לאחיות שלי. אחיות שלי! אלו שאני אמורה להיות קרובה אליהן כמעט יותר מכל אחד אחר, וכשאני רבה איתך, ורוצה לספר להן ולפרוק על הריב עם אמא, אני לא יכולה, כי אני מפחדת. מפחדת שתגלי על זה איכשהו ותצעקי עליי.

 

אני זוכרת את היום ההוא שאמרת לי לא לדבר עלייך איתן. שאת לא מרשה לי. את מפחדת שהן יקשיבו לדברים שיש לי לומר והדעה שלהן עלייך תשתנה לרעה. והאמת? זה מובן. אבל.. לגרום לילדה קטנה, שאז עוד הייתה בתחילת התיכון בערך, שאיבדה את אחותה שהייתה החברה הכי טובה שלה, ושרחוקה נפשית מ2 האחיות האחרות להגיע למצב שהיא לא יכולה לדבר איתן על דברים כאלה.. זה לא יפה, ואפילו הורס קשר פוטנציאלי קרוב יותר


זה מתיש לרצות אותך.

 

כשבתוך כל הצבא הזה יש לי את האופציה להצטרף לטיסה עם אבא, רק אני והוא,כשאת יודעת ואין צורך להתכחש לזה שהקשר שלי איתו הרבה פחות קרוב מאיתך, וכמה שהטיסות האלה ביחד מקרבות אותנו

אני זוכרת איך אמרת לי פעם שאיפשהו אחרי התיכון אנחנו הבנות נהיות בנות של אבא פתאום, אחרי שכל הילדות היינו יותר ילדות של אמא. ואני זוכרת איך אמרת לי שאחרי שאחותי נפטרה, נשארתי רק אני הילדה שלך (אולי במילים קצת אחרות). וכל זה גורם לקנאה מצדך בכל בילוי חברתי שכולל רק אותי ואותו, כי את מפחדת. ושוב, זה מובן. אבל אני מרגישה כבולה. אני מרגישה שמצד אחד אני לא רוצה שתרגישי בודדה, שתרגישי שאני כבר לא יותר שלך משלו. אבל מצד שני, אם זה קורה, למה להילחם בזה? למה לתת לי להרגיש רע עם זה שאני הולכת לטוס איתו לבד שוב?

זה לא בריא להפוך אותנו הבנות למעין "רכוש", או שלו או שלך. ובמקביל, זה פוגע. וזה הורס את המשפחה. איפה הפרגון? וזה לא עוזר שתגידי שאת מפרגנת כשכל התנועת גוף שלך, המילים שאת אומרת ומה שאת משדרת מראים את ההפך הגמור.

 

זה מתיש. ואני עייפה מלנסות.

נכתב על ידי feel again , 13/8/2016 14:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום הולדת.. שמח?


אני וימי הולדת זה כמו מערכת יחסים,  לפעמים אין לי כוח ליום הזה ולפעמים זה יכול להיות היום הכי מדהים באותה התקופה. 

אז מפה לשם,  מחר יום הולדת..  ואני בבסיס ועוד אחרי סגירה. יש לי רגשות מעורבים לגבי זה שאני פה ביום הזה,  למרות שיש לי תחושה שאם הייתי בבית הייתי מסתגרת ולא חוגגת יותר מדי.  

סגרתי עם קצין חדש באגף,  מה שאומר שבאיזשהו מקום אני הייתי זאת שמפקדת עליו ומרימה את כל העבודה של הסופ"ש..  עמדתי בזה סה"כ,  אבל בגלל זה הלכתי אתמול לישון ב4 בלילה ואני גמורה

אני מרגישה שבשבועיים האחרונים מאז יום שישי והבחור ההוא,  אני מחפשת לעבוד ולהיות במשרד,  אין לי כוח להתמודד וזה מעין נקודת מפלט מלזייף חיוך או לשכנע את עצמי שהכל בסדר כשאני יודעת שלא. 

פניתי לקצינת יוהלן בבסיס,  ומפה לשם קבעתי פגישה למרכז התמודדות ותמיכה מטעם הצבא, לא יודעת כל כך למה לצפות אבל במצב שאני נמצאת בו כרגע לא חושבת שזה יכול לעשות רע,  אלא רק טוב

ובחזרה לנושא היומולדת,  עם כמה שנאמר לעצמנו שאנחנו לא מצפים לכלום,  בתת מודע תמיד מצפים שאנשים יזכרו וישקיעו. חברה שאיתי בחדר ממש חפרה על היומולדת שלה והיה לה מאוד חשוב אז בסופש בבית עשיתי מסע לכבודה של כמה שעות טובות וקניתי לה מתנה זר בלונים ומה לא..  היא הרגע אמרה לי שהיא לא הספיקה לקנות לי כלום ושהיא תביא לי משהו רק שבוע הבא,  ויש לי גם תחושה שהיא לא הביאה זר או שיט אחר, ואין מה להגיד חוץ מזה שזה פוגע באיזשהו מקום 

 

 

באלי פשוט להתחבא מחר בחדר ולא לראות אף אחד או לעבוד כל היום העיקר לברוח מהכל

נכתב על ידי feel again , 7/8/2016 13:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  feel again

בת: 28




קוראים אותי
4,540
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לfeel again אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על feel again ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)