טוב הי,זה ממש לא פעם ראשונה שלי כאן היו לי מספר בלוגים בעבר הרחוק
בכל אופן באתי לכאן עם התמוגגות מאוד גדולה.
אני די נורמאלית חיה חיים נורמאלים עובדת בשוק ההון ומרוויחה לא רע.
משכירה דירה בתל אביב עם החבר שלי.
אבל כל יום אני הולכת לישון עם מועקה בלב וכל בוקר אני רוצה היום לאכול פחות.
הרבה טיפולים והרבה שינויים עשיתי בעצמי
זכיריתי באולי 70% אהבה עצמית
אבל נשאר לי בסביבות 30% שנאה.
אני 1.57 ושוקלת 50.8
המטרה שלי היא לשקול 40.
זה ישמע לכם אולי קצת הזוי אבל נדפקתי בעיקר בגלל המשפחה שלי.
בגיל 5 המשפט הכי מוכר לי "תאכלי היום כל מה שתרצי כי יבוא יום שתפסיקי לרצות לאכול"
בגיל 13 המשפט הכי מוכר לי "לחיות מסנוויץ ותפוח זה לא נורא"
אמא שלי היתי אוכלת פרוסה ביום ואחותי אולי חצי תפוח.
כן משפחה של משוגעים או אנשים שהחברה דפקה להם את המוח!
ואבא שלי תמיד היה אומר "מה זה השמנת" כששקלתי 47....
אז אפשר אולי להבין מה עובר עלי.
רוב היום אני לא מתעסקת במראה ומשקל אבל ברגעים שלי לבד במעט זמן שיש לי לבד זה כל מה שאני חושבת עליו.
מה באתי לעששות פה?
באתי לקבל תמיכה והבנה זאת אומרת במציאות העכשווית שלי אין הרבה מי שמבין אותי אני לא חיה עם ההורים יותר וחבר שלי חושב שאני חולה כשאני מדברת על דברים כאלה אז אני מעדיפה אפילו לא לשתף..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
