מקום שבו אני פורקת בצורה אנונימית על עצמי ועל הפרעת האכילה שלי ללא סינונים... |
| 2/2016
בא לי לצרוחחח!!
האישה המטומטמת הזאת שנקראת אמא שלי ככ לא מבינה בהפרעות אכילה ומשחקת אותה פרופסרית מבינה, בא לי לטלטל אותה שתבין שהיא לא מבינה כלווםם!! מתוך כל הצעקות שהיו לנו באוטו עכשיו יצא שהיא רוצה להפסיק לי את הבישולים שהתחלתי לעשות (התחלתי לבשל לבית כמה פעמים בשבוע והיא משלמת לי), פאקינג בגלל שירדתי במשקל!!! כאילו מה לעזאזלל מה הקשרר די עם העונשים. אני כבר לא מסוגלת לסבול אותה יותר עם העונשים שלה. כל דבר שווה אצלה עונש!! די כמה אפשר, מספיק אני חיה כבר חודשיים בלי קו ובלי וואיפאי בפלאפון ולא מסוגלת להמשיך עם זה...אפילו ניסיתי לאמר לה את האמת שמאז שהתחלתי להיות עסוקה עם הבישולים ועם עוד כל מיני עבודות שהתחלתי בחודש האחרון המצב רוח שלי כל כך השתפר ונהיה טוב! הייתי לפני זה בדכאון, כל יום באה מבית הספר (בימים שהכרחתי את עצמי ללכת) הולכת למיטה עם הפלאפון עד הלילה וקמה רק בשביל לאכול...אמרתי לה שהתעסוקה עושה לי מצב רוח ושמה כבר אני יעשה בלי זה והיא צרחה שלא אכפת לה מהמצב רוח שלי, ומומחים אמרו לה שזה לא טוב שמישהי עם הא' מתעסקת בבישול וכו ולכן היא תפסיק את זה בקרוב אם אמשיך לרדת. לא אכפת לה ממני או מאיך אני מרגישה העיקר מה ש"המומחים" המטומטמים אמרו בעקבות מחקר מסריח שהם עשו על הפרעות אכילה...ולמה הכלללל אצלה מתקשר לירידה במשקל?!! מה היא חושבת שאם לא יהיה לי פלאפון, לא יהיה איך לתקשר עם אנשים, לא תהיה לי תעסוקה ואני כל היום יהיה במיטה- אז בוום יקרה קסם ואתחיל לעלות במשקל/להפסיק לרדת?!! וגם למה הכל מסתכם במשקל!!!!? אני אוכלת פאקינג 1000 קלוריות ליום מה שלא היה פעם, אני מגוונת כל יום, אוכלת בחוץ, אוכלת מה שאני באמת רוצה ונהנת!! אבל היא רואה רק את המשקל, זה בשבילה מה שמסמל הפרעות אכילה ואת המצב שלי. אם אני יורדת- המצב גרוע וזוועה, אם אני שומרת- הכל טוב ויפה הילדה בסדר (לא משנה אם המצב הנפשי חרא לגמרי)...היא צרחה גם שנמאס לה מ"הפוצי מוצי" ולהסיע אותי למליון פגישות ולהוציא עליי אלפים בחודש ושלא הכל רק כיף וצומי וצריך לעשות גם סנקציות...כיף?!! מה כיף?!! הייתי על סף דמעות מרוב הלם, צעקתי - את חושבת שזה כיף לי ללכת לפסיכולוגים?! החיים שלי הם חראא אחד גדול על איזה כיף את מדברת?! לא הצלחתי להסביר יותר מזה כי אחרת הייתי פשוט בוכה. מה שלא יקרה בסביבתה בחיים...זה פשוט מתסכל אותי שהיא חושבת שאני נהנת מכל "הצומת לב הזאת" ומהיחס המיוחד(!?) ולפי מה שהיא אמרה היא בטוחה שהכל מאבקי כוחות בינינו ולא יותר מזה ובגלל זה כל פעם שיש ירידה היא רק חושבת על העונש הבא...פשוט טמטום, בורות, חוסר רגישות ואטימות אין לי מילים לתאר אותה...ואבא שלי כמובן מצדד בכל מה שהיא עושה...נמאס לי כבר לגמרי, סופית. הם לא מבינים בהפרעות אכילה, לא משנה כמה ניסיתי להסביר ולכמה שיחות עם המטפלים הם הלכו...נשבר לי דיי כמה אפשר לסבול את זה!!? הלוואי והייתי מתה וזהו, הכל היה נפתר בצורה הכי טובה. לא צריכה צומי ולא צריכה כלום....אם החיים שלי זה כיף אז אני מוותרת על התענוג הזה..הלוואי ורק היה לי האומץ
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
