לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אחד שכנראה ימות לבד


פנטזיות, תשוקות ושאר ירקות.

כינוי: 

בן: 30




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

5/2016

עד מתי


אז עד מתי תגיד את מה שאתה רוצה להגיד
בטון שנראה לך סביר, לא שקט, לא רועש
טון שאנשים ישמעו אותך
ואנשים ימשיכו להתעלם ממך
כאילו אתה אוויר
לא משנה אם הם נכנסו לך באמצע המשפט
או אתה לשלהם
הם לא ישאלו אותך בסוף הדברים שלהם "(סליחה,) מה אמרת?"
אתה אוויר
אתה לא קיים
וגם כשאתה אומר משהו
משהו אחר קורה וקוטע את המשפט שלך
ולא משנה כמה הוא חשוב או לא, לא יתנו לך לסיים את המשפט
אז מה שאתה אומר לא חשוב
וגם אם קרה משהו חשוב, ונגמר (ולא עבר הרבה זמן, כמובן)
לא יחזרו למה שאמרת מקודם, לא יבקשו ממך לחזור על הדברים, ימשיכו הלאה
אז גם אם אתה כן קיים
ואמרת משהו
אתה לא חשוב.

אני רוצה לחזור הביתה כבר.
נכתב על ידי , 30/5/2016 00:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה אפשר לזלזל בבן אדם?


הבנתי, אתם אוהבים לישון.
מכבד את זה, ולא מתלונן שאתם מתעוררים רק ב-11 בבוקר, כשאני ער משבע במקרה הטוב.
יש לי בעיה עם זה שאתם אחר כך נשארים עוד שעה במיטה בטלפונים, ואז עוד שעה יחד מחובקים. ואז השעה כבר 1 בצהריים, והולכים להכין ארוחת בוקר, ואז לאכול אותה, ואז להתקלח, ואז להתארגן ליציאה ופתאום השעה כבר 3...
והכי מרגיז אותי, שאתה עוד מבקש שאתן לכם זמן לבד כדי שתוכלו להזדיין, בשעה 2 וחצי בצהריים, כשאחר כך אתם עוד צריכים להתקלח ולהתארגן.
ומה אני אעשה? אשב בסלון כמו איזה ילד מסכן ואחכה שתסיימו להתפמפם?
זיבי, לא בשביל זה טסתי לחו"ל.
תשכבו במיטה, תזדיינו כמה שבא לכם, תעשנו כמה שבא לכם, תתמסטלו עד שתתחילו לראות פינגווינים, לא מעניין אותי.
אבל אל תבזבזו לי את הזמן בכזה חוסר כבוד משווע.
נכתב על ידי , 21/5/2016 01:57  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של joan.j ב-21/5/2016 10:07
 



אלוהים, תעשה שתבוא


פליז
פליז שכשאני אחזור הביתה והיא תהיה/תישאר פנויה
פליז שתסכים לצאת איתי
פליז שהיא תמצא חן בעיני כמו שאני רוצה שתהיה
פליז שזה יהיה הדדי
ופליז שייצא מזה משהו יפה כמו שאני חולם עליו לעיתים קרובות מדי בזמן האחרון.

כי לראות את חבר שלי עם החברה שלו
ולראות את כולם ברחוב מתמזמזים כאילו זו המיטה שלהם
ולראות אותה בדמיון שלי, עם החיוך הכובש והעיניים שובות הלב שלה...
כל זה, כבר שובר אותי יותר מדי...
נכתב על ידי , 15/5/2016 09:07  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -נ' ב-15/5/2016 15:14
 



להנות מהחיים?


מה זה להנות מהחיים בכלל?
להרגיש שאתה ממצה את החיים ולהרגיש טוב עם זה
מה אתה מבין בזה?
כנראה כלום אם אתה כותב פה...
למה אתה חייב לחשוב על כל דבר אלף פעם, במקום פשוט לעשות משהו?
כי מנסיון הגורל, כשאני עושה משהו בלי לחשוב עליו זה בדרך כלל דבר מטופש שאני מתחרט עליו.
למה אתה חייב תמיד להתחכם? זה לא מצחיק וזה מציק...
לא יודע, צודק.. חייב להפסיק עם זה
למה אתה לא יכול להרפות מדברים, למה אתה חייב לחפור על כל דבר ולרדת לשורש העניין רק כדי שתוכל להבין אותו, גם אם המידע הזה לא פרקטי בעליל.. אתה פשוט חייב לחפור עליו...
שריטות של בעלי OCD לא מאובחנים, אני מניח, זו השריטה שלי...
למה אתה לא יכול פשוט להיות במקום, ברגע, ולחיות, להשתחרר, ליהנות?
נשבע שלא יודע
מתי הפעם האחרונה שיצאת ובאמת נהנית...?
נשבע שלא זוכר...
נכתב על ידי , 13/5/2016 11:36  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -נ' ב-13/5/2016 15:36
 



יום הזכרון


הפעם אחרוג ממנהגי

עכשיו זו הייתה הפעם הראשונה שלא עמדתי בצפירה, מאז שאני זוכר את עצמי
תמיד הייתי עומד בצפירות, וכשהייתי על מדים - דום, ואם הייתי קצין - הייתי מצדיע.
הפעם המשכתי לנסוע באוטו

התירוץ שלי לעצמי הוא (הם)
שלא הייתה צפירה
שעכשיו 1 בצהריים בכלל
שלאנשים פה אין מושג שבמקום אחר בעולם יש יום זיכרון
ובכלל אין להם מושג שזה יום עצוב
כי אצלהם יום הזכרון הוא חגיגה, מנגלים, בשרים, בירות
כמו יום העצמאות שלנו
רק יום הזכרון.

גם מחר, כנראה, לא אעמוד בצפירה
התירוץ יהיה תירוץ דומה
אין פה צפירה
עכשיו בכלל 4 בבוקר
למה אתה ער?

אני לא יודע איך להתייחס לזה

יום הזכרון תמיד היה היום הקדוש בשנה בשבילי


בעודי כותב מילים אלה, משאית שנוסעת עושה רעש ארוך שנשמע כמו צפירה, וחבר שלי לידי אומר "זה נשמע כמו צפירה".
בעודי כותב מילים אלה, הוא אומר לי "אתה יודע שאצלם יום הזכרון זה יום שמח?"

לפני שנתיים, בצוק איתן.
שיגעה אותי המחשבה שילדים בגילי, או אפילו קטנים ממני, נהרגים.
ואני יושב בבסיס, חסר תועלת לצה"ל במערכה, בטוח מכל איום ממשי, למעט טילים, ולא מנצל את הידע שיש לי כדי לעזור ולהציל אנשים.

כמה מחשבות על כך שלא הגיע להם למות

שזה הייתי צריך להיות אני במקומם
כי הם היו עושים משהו עם החיים שלהם
לא כמוני.

אם את/ה קורא/ת שורות אלה ומזהה אותי
אנא, קח/י את הזהות שלי איתך לקבר
אני לא מעוניין לדבר ולשתף אותך על המחשבות והרגשות בפסקה שלמעלה.
תודה.

אני כנראה לא אכתוב פה ביום העצמאות, אלא אם יקרה משהו
אז שיהיה חג עצמאות שמח לכם/ן.
צר לי שאני מפספס את שני הימים שאני אוהב בשנה הישראלית
מתגעגע.
נכתב על ידי , 10/5/2016 20:03  
הקטע משוייך לנושא החם: זיכרון ועצמאות
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,092
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-נ' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -נ' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)