I'm just thinking out loud

היה לי יום אדיר

מקסים ממש

ונקודת השיא שלו היתה השלב בו הבנתי שהשקית קרח שאני מחזיקה ביד מלאה באצבעות כרותות של הגבר שיושב לידי

מגפי גומי מוכתמות בדם

חבישה מאולתרת ושקית מטפטפת

הוא בסך הכל הכניס את היד למכונת בשר

הבגדים שלו היו מוכתמים בחתיכות בשר

וורודות כאלה ודביקות

אני לא יודעת אם החתיכות האלה היו שלו או של המפעל בשר חזיר שהוא עובד בו

אבל זה לא הריח טוב

לאט הריחות מתחברים

הפעם כבר ידעתי לזהות בברור

מה הריח של הדם, מתכתי חם ורטוב

ומהו הריח של הבשר. מלוכלך.

תמיד שנאתי דם

אבל...בשר גרוע פי כמה.

זאת עבודה קשה

לא רק פיזית

גם נפשית

בעיקר נפשית

ואין לי את הכלים הבסיסיים להתמודד עם זה

ובכל זאת התמודדתי

נלחמתי בגבורה

לא ציפיתי לתודה

גם לא ציפיתי להערכה

וגם לא לטפיחה על השכם או למילה טובה

אבל גם לא לבעיטה בגב

זה בא משום מקום בלי שום סיבה בלי היגיון

והבעיטה הזאת, לא במודע, היתה מכוונת בדיוק לנקודה הכי כואבת

לנקודה הכי עמוקה וכואבת בי