לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm just thinking out loud


ועמוק בתוך השקט, נשאר ההד של הצרחה, הצל של הרוח השורקת, המאיימת. עמוק מאחורי הכל, מתחת לחומות, דברים נשארים אותו דבר. נשארת שם ילדה, שאולי קצת שכחה איך לחיות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2013

The Pieces Don't Fit Anymore


לילה אחד

בו, למרות שהרגשתי רחוקה מעצמי

הצלחתי להנות

פשוט להנות

 

לא עניתי לטלפונים

לא התייחסתי לאף אחד

התנתקתי מהכל

לא חשבתי על כלום

רק המחשבות שהוא הפיל עליי היו שם

מתחת לשולחן

 

מדהים איך כל המעגלים בחיים שלי קטנים כ"כ

זאת עיר גדולה, ובכל זאת אנשים שאני מכירה ממקומות שונים

מתחברים אחד לשני

 

 

אז...מסתבר שהם מנגנים ביחד

והם מתקדמים רציני

הוא השמיע לי כמה שירים שהם הקליטו באולפן

והפה שלי נפתח

 

אני מכירה את השירים, אבל העיבוד שלהם אחר כ"כ

רך יותר

זה הטעם שהוא הביא איתו...

אני יודעת

 

ואהבתי

וקינאתי

ורציתי גם

 

שרתי, והקול שלי נשמע היה מרחוק כ"כ

מנותק כ"כ

ניגנתי 

והשירים שלי נשמעו ריקים כ"כ

רחוקים כ"כ

 

דווקא בהלחנה שלי הרגשתי בטוחה

...עד עכשיו.

 

הכל נשמע לי ריק עכשיו

זה מערער לי את כל הביטחון במוזיקה

ומשהו בי מפחד...

מפחד שאם הוא לא טוב מספיק

אז אולי לא יהיה לעולם

ואולי כדי לוותר

לשכנע את עצמי שזה רק תחביב

עוד אחד משורה של הרבה

ושזה ממילא לא משהו שהייתי רוצה לעסוק בו בעתיד

 

ומשהו בי נסדק

או אולי היה סדוק גם קודם

אבל הסדקים רק הולכים ומתרחבים

הולכים וגדלים בי

והמרה השחורה שוב מאיימת להוריד אותי למטה

 

 

 

 

נכתב על ידי in my recovery , 27/12/2013 11:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גדול מידי


זה גדול עליי

זה פשוט גדול עליי

 

אתה מדבר על אהבה

ועל איך שהיא עזבה

כאילו זה סוף העולם

זה לא סוף העולם

זהו סוף העולם שלך

 


פתאום הבנתי...

בהתחלה אמרתי שאני חסומה

שאי אפשר לכתוב שירים כשחוסמים רגשות

כי מוזיקה זה רגש

....אבל אז הבנתי

 

 

שהרגשות שבי עכשיו גדולים מידי

מכדי למזער אותם לשיר אחד

מוזיקה היא לא קטנה

אבל היא ממוקדת

ואני...אני נסחפת מסערה לסערה

 

וזה גדול עליי

פשוט גדול

 

כאב ועצב וייאוש

שהוא לא רק שלי

מוזיקה זה דרמת רגשות

אבל הרגשות האלה...הם גדולים מכדי שאתן מקום לדרמה

 


אני מרימה את השרוול שלה

והצלקות שלה נחשפים לעיניי

אני מעמידה פנים שאני לא מבחינה

אבל הצלקות האלה ברורות מידי

לבנות, חלקות

צלקות שרק סכין, ואחת חדה, יכולה לעשות.

אני מביטה בה

בפנים היפות החלקות שלה

ותוהה מה הביא אותה לשם...

 

 

.

 

מסדרון ארוך, מדים כחולים בכל מקום

חדר חקירות

עומד בחוץ כלב זאב עם מחסום על הפנים

אבל אפילו כך המראה שלו מרתיע

יש שם נער שצועק

לקח לי כמה רגעים לקלוט שלא הגענו בשבילו

אני נכנסת לחדר וקולטת אותו על הרצפה...

עם שלשלאות על רגליים, אזיקים על הידיים

יש לו פנים מחוספסות, הוא מזכיר לי שחקן מאיזה סרט

...אני לא זוכרת את השם שלו

אבל השחקן הזה שיחק דמות של רוצח שכיר.

הם מרימים אותו, ואני מביטה בו מקרוב, לא שופטת, רק בוחנת

יש דם על הידיים שלו, שריטות על הפנים וחתך קטן על ראש קירח

אבל גם לא בשביל זה הגענו

הוא מחזיק את החזה כמעט בוכה

אני לא יודעת אם זה אמיתי או הצגה

אז אני לוקחת אותו ברצינות

אני מנסה לקחת לחץ דם, להרים שרוול

אני נוגעת בו...הוא מקרין חום...עוצמה

והזרועות שלו כמו עשויות בטון

"זה כואב לי" הוא אומר, אני מרפה.

 

אנחנו מתחילים לפנות אותו ואז אני שומעת את אחד השוטרים מזהיר את החבר שלו

"תיזהרו ממנו"הוא אמר בטון מפחיד שקט 

"הוא אלים מאוד. והוא נעצר על אונס"

זה נופל עליי בבום

התייחסתי אליו קודם כמו אל חולה

לא שפטתי 

לא עניין אותי מי הוא ולמה הוא כאן

אני משתדלת להסתכל כך על כל חולה

אני נותנת את כולי, לא משנה למי

אבל כששמעתי את זה...זה נחת עליי בבום

לא יכולתי להסתכל עלייו

התפללתי שימות, אבל ידעתי שאם זה יקרה

...זאת תהיה אני שתצטרך להציל את חייו

 

הסתכלתי עליו בכל זאת

ודמות הרוצח שכיר התיישבה עליו בדיוק

היו לו עיניים של רוצח. וידיים של רוצח

אני לא יודעת את מי הוא אנס, אבל לו/ה לא היה אפילו סיכוי אחד.

 

 

.

 

ועוד מקרה

2.8, קוצר נשימה, סיטורציה נמוכה

אני מביטה בו, בתלתלים השחורים הרכים שלו, בסומק על הלחיים שלו

בגוף הקטן

ילדים זאת החולשה של כולנו

אני מביטה בו, ויש כמו הילה לבנה מעל הראש שלו

מלאך קטן

הוא פוקח עיניים, מחייך חיוך קטן, לוקח לו קצת זמן להתעורר

הוא מסתכל סביב קצת מבוהל, לאט לאט הוא מתחיל לקלוט

הוא מחביא את הראש בחזה של אמא ובוכה בלי קול

צינור ההנשמה מחובר ישר אל הצוואר שלו

אני מביטה בילד הזה, אולי אפילו תינוק

מביטה באמא, היא מזכירה לי את האישה של אלדין. איך קוראים לה?

היא יפה כ"כ, כמוהו.

אני מביטה בה, היא מביטה בו, והמבט שלה מלא חום ואהבה

ואני יודעת שהוא כל העולם שלה

וכל העולם שלה מסתובב סביבו

והוא...כל העולם שלו מסתובב סביב הצורך הבסיסי...לנשום

יום יום, שעה שעה.

פגם גנטי.

הוא נולד כך, ויחייה כך לנצח

 

ולרגע עוברת בי המחשבה...

הסתירה הגסה הזאת

ילד בן 3 ואנס בן 49

 

...זה גרם לי לשנוא את האנס הזה עוד יותר

 

 

 


 

הרגשות האלה...

הם מגמדים הכל

והרגשות האלה

הם גדולים מידי

פשוט גדולים עליי

 

פתאום הבנתי

...שזה לא שאני חסומה

כמו שזה פשוט גדול מידי

קצת גדול עליי

 

 

נכתב על ידי in my recovery , 22/12/2013 19:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מילים


מילים, הן תלויות שם מעליי, קרובות כל כך...

שאני כמעט יכולה להושיט את היד ולקטוף אותן


מילים, והן אומרות הכל עליי, מספרות את החיים שלי

מכניסות אותם לתוך קופסת מתכת שחורה


והן, כמו יודעות הכל, מתיימרות לצייר רגשות באותיות

הן מספרות עליי ועל כל מה שרציתי להיות


...זה רק עכשיו, שהמילים נראות קטנות מידי


 


 


 

נכתב על ידי in my recovery , 21/12/2013 13:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרופורציות


פרופורציות.


 



הנה.

קבלו וידוי.

לא משנה כמה אחייך היום

אני נרקבת מבפנים.

.

.

.

פשוט היה לי חשוב להוציא את זה איפה שהוא

איפה שהוא, בתוך ערימת הפייק וההדחקה היומיומית.







פרופורציות.

אני יודעת

אבל אתם יודעים מה העניין פה?

שזאת לא אני שאיבדה אותם.



הוא חיי בסרט משלו

פאזה אחרת

פלנטה אחרת

הוא חיי בסרט שלו 

ובסרט הזה יש כללים אחרים

והוא מאמין בהם בכל כוחו

יש לו סטיגמות להכל

איך החיים שלו אמורים להתנהל

איך האישה שלו צריכה להיות


הוא כבר חשב על הכל

...הוא פשוט לא חשב מספיק

או אולי חשב יותר מידי

חשב שהוא יכול הכל לבד


לא, זה לא התפקיד שלי לתקן את העולם

וגם לא שלו


ואפילו שלפעמים באמת התחשק לי לדפוק לו את הראש בקיר ולגרום לו לעשות את מה שהוא צריך לעשות

לא עשיתי את זה

אולי אם היה איכפת לי יותר הייתי עושה גם את זה

הייתי עושה את זה בשביל חבר


אבל זה שלא עשיתי את זה, לא אומר שלא איכפת לי

ובפנים, בפנים קוויתי שהוא יתעורר


אבל לא


הוא רק התכנס עמוק יותר בתוך הבועה שלו

ואיבד כל פרופורציות


היא זרקה אותו

בגלל האקס שלה שהוא אחד החברים הכי טובים שלי שהחליט לנער את הסיפור ולדאוג לה


והוא?

הוא מרגיש בסוף העולם

כאילו דחפו אותו מהקצה

והוא נופל, ועם כל שפשוף בצוק נתלש לו עוד איבר

הוא, ניצוץ התקווה היחיד שהיה לו לחיים שפויים

הדבר היחיד שדחף אותו להיות טוב יותר

הניצוץ לא רק כבה, אלא נשף לו את העשן ישר בפנים, לתוך העיניים

ששורפות כ"כ עד שהוא לא יכול לראות


והוא, הוא בטוח שכל העולם אלוהים והשטן עשו יחד אחת נגדו

להפיל אותו

והוא לא מבין אפילו למה

כי הוא, הוא חיי בסרט משלו

ולא מבין שהחיים לא עובדים לפי הכללים של הסרט בו הוא חיי.


והוא פשוט, הוא פשוט איבד פרופורציות


ואני, האובר CARE

...נלכדתי בתוך מרובע האהבה הזה

מרגישה אותו יותר מידי

ולא משנה כמה חרא הוא היה

אליי ואליה

אני רואה אותו כמו שהוא

את כולו

עם הטוב ועם הרע


פסיכולוגיה מחורבנת


ואני מרגישה אותו

עם הטוב ועם הרע

וזה מטלטל את כולי

לא משנה כמה חזק אני נאבקת בזה


חסר פרופורציות


לא משנה כמה חזק אני נאבקת בזה

זה מוריד אותי למטה

והנה אני, מתפלשת בבוץ

מנסה להרים את הראש בין הבועות הבוציות


...ולנשום.



 

נכתב על ידי in my recovery , 19/12/2013 22:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של still me ב-21/12/2013 10:38
 



משולש אהבה...או...אולי זה ריבוע.


היה משהו אגרסיבי במגע שלו

קצת מידי אגרסיבי

קצת. מדליק אותי

...אבל זה

זה היה קצת יותר מידי

 

ובפנים הרגשתי

הבנתי שזה לא רק המגע

זה הרגיש כאילו טמון בו איזה כעס מודחק

 

...נפרדנו לדרכנו

ובפעם האחרונה שטעמנו אחד את השני

היה בו משהו רך יותר שלא היה בו קודם

וידעתי שזאת היא

המגע שלו הפך רגיש יותר

 

וידעתי שזאת היא

 

ואז התחברו שתי ישויות לבחורה אחת

כזאת רזה, עם שיער שחור מבריק

 

וזה געש בתוכי

 

הבטחתי שאשתוק

אבל שברתי מילה

אולי בגללו ואולי בגללו

זה געש בתכוי

...וסיפרתי לו

 

זה הסעיר גם אותו

והסעיר גם אותי

"אני נותן לו מבחן" הוא אמר

ואז הוא התקשר ואמר שזהו

שהוא הולך לדבר איתו

שהיא התקשרה ואמרה הוא איים עליה כדי שתנתק איתו קשר

הוא קצת גמגם כששאלתי במה הוא איים

אולי זה היה איום רגשי

אבל זה הספיק בשביל שהאגרסיביות שבו

...שטלתנות הוא קרא לזה

זה היה מספיק 

 

"זה גבר שיגדל להיות גבר מכה" אמרתי

זוכרת את המשפט של הפסיכולוגית

"כמו אישה מוכה" היא אמרה

לא, אני לעולם לא אהיה אישה מוכה

הגבולות שלי מחוספסים אבל הם ישנם

אני מבינה רק אחרי שאני חוטפת, אבל אני מבינה

 

היא לא

לא, הוא לא הרביץ לה

רק אחז אותה בכוח

לא נתן לה ללכת

קל לי להבין אותו

את הנואשות שבו

היא ניצוץ התקווה השפויה היחיד בחיים שלו

והוא ייאחז בניצוץ הזה בכל הכוח

 

אני יודעת

 

אבל אני מבינה גם אותו

איכפת לו ממנה

יותר משלי איכפת ממנו

ואיכפת לי

 

ומשהו בי רוצה לבכות

כי משהו בי יודע

שהוא לא רע...הוא רק הלך לאיבוד

 

אולי אני תמימה

 

אבל אני מכירה אותו טוב מידי

הוא לא טוב

אבל הוא גם לא רע

ולראשונה בחייו הוא באמת מנסה

והיא...היא ניצוץ התקווה היחיד בחיים שלו

והוא ייאחז בניצוץ הזה בכל הכוח

 

 

 

נכתב על ידי in my recovery , 17/12/2013 21:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  in my recovery

בת: 29



מצב רוח כרגע:


12,342

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לin my recovery אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על in my recovery ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)