I'm just thinking out loud

אני לא רוצה שיסגרו את ישרא בלוג

זה המקום היחיד שבו אני יכולה לבטא את עצמי בלי מעצורים

וכשאני כותבת, הבלאגן אצלי בראש והבלאגן אצלי בלב קצת מסתדרים

כשאני כותבת, אני מבינה את עצמי קצת יותר

ולפעמים, כשאני לא כותבת

אני עוברת על הפוסטים שלי

נזכרת מי אני

אני עוברת על הפוסטים שלי

והם גורמים לי לחייך והם גורמים לי לבכות

הם גורמים לי להרגיש

הם גורמים לי לאהוב את עצמי ולראות כמה התקדמתי

כמה החיים שינו אותי

לאן ומאיפה הגעתי

כאן אני מבטאת את את המחשבות שלי

את החלומות שלי

את הרגשות שלי

זה המקום שבו אני אני

יותר אני מבכל מקום אחר

אם לא אוכל לכתוב יותר זה יהיה אסון

אבל אם לא אוכל לקרוא את כל מה שכתבתי...

זה יהיה אסון אפילו גדול יותר

אם יסגרו לי את הבלוג

אני בטח אשתגע

כי החיים בחוץ...

הם כמו מירוץ של עכברים

ובלי הבלוג הזה אני ארגיש סתם עוד עכבר אחד מתוך מיליון

בלי שם בלי צבע בלי אישיות

בלי זכרונות

שקיות זבל אפורות עמוסות בחפצים נאספים

שקיות זבל אפורות עמוסות בגדים, ולהכל יש את הריח שלך

ערימות ערימות מסודרות בקפידה

יוצאים מהדלת ומשאירים מאחור זכרונות

חוויות שחווינו ביחד

זאת לא הפעם הראשונה שלך, אני יודעת

אבל בשבילי, זאת הפעם הראשונה שהרגשתי בבית

אני מניחה את הראש על הכתף שלך

ומתארת לך את בית העץ שיהיה לנו יום אחד

עם לונגים מקוריים ממרוקו

וגג מזכוכית, שנוכל לשכב ככה, ראש אל ראש

ולספור כוכבים 

אתם מבינים?

אני פשוט לא יודעת

איש מעולם לא טרח להסביר לי

אתם מבינים?

אני עדיין ילדה

ויותר מהכל אני צריכה מקום יציב ובטוח

ואני פשוט לא יודעת

איש מעולם לא טרח להסביר לי

ואולי...

אולי זה דווקא יעשה לי טוב

"זה יכול להיות החממה שלך" היא אמרה

מעניין איך הם כולם משתמשים באותה המילה

יכול להיות שדווקא המסגרת החונקת

כללים נוקשים ומוגדרת

יתנו לי את היציבות לה אני זקוקה

ואולי

רק אולי

יכול להיות לי טוב

אני רוצה שתהיה כאן

תחבק ותעודד

תאמין בי

למרות שאחרים כבר ויתרו ממזמן

אני רוצה שתהיה כאן

תנגב את הדמעות שלי

ותחזיק אותי קרוב אלייך

תלטף את התלתלים שלי

ותנשק בעדינות את הפנים הרטובות שלי

תראה אותי

עם כל החתכים שבי

תראה אותי

אני רוצה שתהיה כאן

תחבק ותעודד

תבטיח לי שלא אעבור את כל זה לבד

כי כבר הייתי בסיטאוציות שבהם אנשים פשוט הלכו

דווקא ברגע בו הייתי זקוקה להם יותר מהכל

תגיד לי שתהיה כאן

שיש לך מקום גם בשבילי

בתוך כל הטירוף הזה 

מקום גם בשבילי

כי עכשיו

אני מרגישה כ"כ תלושה

ומפוחדת

והכל נראה שחור כ"כ

שחור ומעורפל

ואני רוצה אותך איתי

קרוב אליי

איתי

לא להרגיש יותר לבד

זה מרגיש קצת לבד עכשיו

וזה גדול עליי

פשוט גדול עליי

העולם הזה גדול עליי

אבן אחרי אבן

העולם שלי מתפרק

ואני נופלת ונופלת ונופלת

ולבור הזה אין תחתית

הלא ידוע גדול ומאיים

עומד לפניי, נוהם

ואני

כמו שועל שנלכד בפנסים של מכונית

משותקת

אני רוצה לרוץ

לרוץ מהר

לברוח מכאן

לזרוק את הכל

לכסות את הפנים באיפור שחור

להתערפל מאחורי עשן סיגריות

ואולי קצת יותר

לרוץ

לברוח מכאן

האדמה נשמטת מתחת לרגליי

וגם קודם היא לא היתה יציבה

ואני לא יודעת במה לתפוס

על מה להישען

ואני יודעת

אני יודעת שאני צעירה ושיש לי תקווה

אני יודעת שיש לי שתי ידיים ושכל לעבוד

אני יודעת שאהיה בסדר

זה רק עכשיו

פשוט מפחיד עכשיו